זכרון - דניאלה להבי

 עצוב עצוב עצוב ובלתי נתפס , דניאלה להבי איננה !

המעצבת הכישרונית שעשתה במו ידיה מהפכה בתחום עיצוב התיקים בישראל ,האשה מאירת הפנים ומלאת שמחת החיים איננה .
דניאלה שעשתה טרק בהודו לכבוד יום הולדת חמישים ורקדה ריקודי בטן כספורט ,דניאלה שאהבה לחגוג , לארח ולהנות מהחיים !
***

 הכרנו דרך מאיר (קדוש), הפרסומאי שלה
 היא הכירה את העבודות שלי ומאוד שמחה על החיבור .אפילו אמרה לי שלכבוד הוא לה . ואני לא כותבת את זה כדי להחמיא לעצמי ,אלא כדי להאיר על הבנאדם ,הרי היא היתה כבר מעצבת מוכרת ומוערכת כשהכרנו . כזו היתה דניאלה - מאמינה ,ישירה , מתלהבת כילדה ומלאת חדוות יצירה
ישר התיידדנו
נדמה לי שדניאלה היא המעצבת איתה עבדתי בעיקביות לאורך התקופה הכי ארוכה , וגם הכי יצירתית
  
   ***
זה הצילום הראשון שעשינו ביחד ,ללא הנד עפעף

ובאותו היום גם את זה



לצילום השני , על הרשת , הגענו בערב ,אחרי יום ארוך בסטודיו . יצרנו את התאורה מתוך החניון של מרכז גולדה ,שיאיר את הרשת מלמטה . אילתורים והמצאות . זה לקח שעות ודניאלה נשארה עד הסוף .
הרגשתי שדניאלה מאוד סקרנית לראות איך הדברים נעשים ,איך יוצרים צילום .היא תמיד תמיד הגיעה ונשארה לאורך כל ימי הצילום . הסתכלה על העבודה כמו ילדה קטנה שנתנו לה ממתקים . בתור כיף וגם בפליאה - כל המהומה הזאת בשבילי ? איזה כיף

חשיבה של אמן , לא של בעל עסק  

אולי בגלל האמון הרב שנתנה בנו ,רצינו  ,מאיר ואני , לעשות עבורה את המקסימום ,הרבה מעבר לעבודה ,וגם העזנו לעשות צילומים די מוטרפים ו/או אישיים
למשל זה ,שביני לבין עצמי קראתי לו - המתאבדת בשמחה

או זה , בים המלח , שם התעסקנו שעות בתיק ואיך להציף אותו בדיוק לכיוון המצלמה :)

דניאלה מאוד אהבה צילום ומאוחר יותר הלכה ללמוד צילום בצורה רצינית . היא אפילו הגיעה אלי כדי שאתן לה "ביקורת עבודות" על הצילומים שלה .

***

עשינו לה עשרות קמפיינים לאורך תקופה של שנים ופרסום של כל אחד מהם היה עבורי חגיגה

אהבתי במיוחד ללכת לחנות שלה בבזל ולראות את התמונות מודפסות כהלכה ותלויות בחלון הראווה . וגם להשתמש בתיקים שלה . לא אשכח שאמרה לי שתיקי גב מאפיינים את הלקוחה הישראלית . מאז אני תמיד מדמיינת לעצמי נשים ישראליות נמרצות ופרקטיות ודי נרתעת מתיקי גב.

 

בשנים האחרונות היא הלכה באסטרטגיית פרסום אחרת ודרכנו נפרדו , אבל הייתי משוכנעת שנחבור בשנית מתישהו