 |
| מעיל - נעמה בצלאל |
מ: מה המקצוע שלך ואיך הגעת לעיסוק הזה
ת: אני אמנית. כל החיים אני מציירת. התחלתי בגיל נורא צעיר, בערך שמונה, בפיסול ועברתי לציור. בגיל 13 באופן אקרעי עברתי לטכניקה של מגזרות ניר ושוב לציור.כל פעם היו לי תקופות כאלה. כל השנים יצרתי דברים ולא הצגתי
התחלתי להציג לפני חמש שנים.
מ: איפה התחלת להציג ?
ת:התערוכה הראשונה היתה בגלריה קטנה ביפו. בעצם לפני כן הצגתי באמנות סודית של בנק לאומי, לפני חמש שנים. אבא שלי שלח את ההצעה בשבילי. העבודה שלי התקבלה לתערוכה וגם נמכרה. הכרתי דרך זה אנשים שהיתה להם גלריה ביפו, שמאז נסגרה, ועשיתי שם תערוכת יחיד של מגזרות ניר, בלבד.
קנו כ-70 אחוז מהעבודות! זה היה כיף אבל גם מפחיד כי זו איזושהי אשליה שכך הולך להיות כל הזמן. וזה לא. יש תקופות.
קנו כ-70 אחוז מהעבודות! זה היה כיף אבל גם מפחיד כי זו איזושהי אשליה שכך הולך להיות כל הזמן. וזה לא. יש תקופות.
אח"כ המשכתי לכל מיני קבוצתיות. היתה לי תערוכת יחיד בגלריה מיקה, בן יהודה, של רישומי דיו על נייר. רישומים מאוד גדולים. בין לבין עשיתי כל הזמן קבוצתיות. אח"כ היתה לי תערוכת יחיד ב"צבע טרי", גם עם גלריה מיקה. כמות עבודות בערך של תערוכת יחיד
זה מאוד קטן ופרובינציאלי פה בסה"כ. יש לזה יתרונות וחסרונות. מצד היתרונות זה מקום מאוד חברותי ואפשר להתיידד בקלות עם אנשים שמעניינים אותך. אוצרים, אמנים. אתה יוצר חברויות וקשרים בקלות. קשרים חברתיים/קשרי עבודה. וזה מאוד נחמד. אני גם זקוקה לזה כי אני לא מגיעה מהאקדמיה. אני אמנית אוטודידקטית. זה משהו שמאוד ניכר גם בעבודות שלי וגם בדרך בה בחרתי לנהל את הקריירה שלי. האישו איתי זה שבאתי מ out of nowhere .וזה משהו שלאנשים בארץ מאוד קשה לקבל
יש את החברה של בצלאל עם המורים שלהם ויש את החברה של המדרשה עם המורים שלהם, והם קצת מתערבבים אחד עם השני. כל אחד מעריך את השני שהוא סיים תואר כזה וכזה וכזה.. ואז מגיעה תמה , אאוט אוף דה בלו. הייתי כל השנים בכלל דוגמנית. איזה חוצפה! וכל הלוק שלי שהוא לא בדיוק לוק טיפוסי לאמנית רגילה. מצפים באופן אוטומטי מאמנים להיראות כרעבים ללחם, גם אם הם לא. זה שאני מטופחת ונראית יפה ולבושה יפה ואני לא קמה בשתים עשרה בצהריים לאכול פיתה עם שוקולד, שואלים -מה הסיפור שלה, מה הקטע שלה? האמת זה מאוד הדהים אותי כי אתה מצפה כשאתה נכנס לעולם האמנות שתהיה איזשהי פתיחות, בכל זאת אמנות!זה לא רואי חשבון ועורכי דין. אבל יש כ"כ הרבה כללים שאתם צריך לפעול לפיהם. להיראות בצורה מסויימת, לפעול בצורה מסויימת, להיות עם ביוגרפיה מסויימת, שהחיים שלך יתנהלו בצורה מסויימת
ואני עושה מה שבא לי. אני עובדת איך שבא לי, אני נראית איך שבא לי. ועובדה שזה עובד. העבודות שלי מספיק טובות כדי להוכיח שכל הדברים האלה לא רלוונטיים. פשוט לא רלוונטיים. קישקוש
עולם האמנות בארץ מאוד מאוד שמרני. כאילו לא שמרני אבל שמרני. זה בצד של האמן. ובצד של העולם-העולם מתייחס לאמן כאילו הוא צריך לחיות מאוויר. כאילו אני לא צריכה לאכול. אומרים:הרי את עושה את זה בשביל האמנות, את לא עושה את זה בשביל הכסף. זה בולשיט. אני רוצה להתפרנס ממה שאני טובה בו, ממה שאני אוהבת. מהאמנות שלי. לשאוף להתפרנס מהאמנות שלך זה דבר שהרבה אמנים לא מדברים עליו
יש כאן ערך רוחני. מי באמת יכול לקבוע מהי אמנות טובה ומהי אמנות לא טובה. זה משהו מאוד פתוח אבל גם לזה יש הגדרות. זה המון עניין של מה הכלל חושב עליך. לא שמה שהרוב חושב זה מה שנכון. היו אמנים בהיסטוריה שהרוב קבע בחייהם שהם לא אמנים ובשלב מאוחר יותר קבעו שהם אמנים דגולים. והפוך-יש אמנים שאני רואה שהם מוכרים ומזדעזעת
מ: אף פעם אי אפשר לדעת מה אנשים יאהבו. אני מכירה מישהי שקנתה עכשיו עבודה מהפתיחה של ברביזון, ברוזנפלד, עבודה של זויה צ'רקסקי,והיא מובטלת. היא התאהבה בעבודה
ת: גם לי היה סיפור כזה. כשהצגתי ב"צבע טרי", היתה סדרה גדולה של רישומים כאלה (מראה) ומישהי התאהבה בעבודה ולא היה לה כסף. זה לא עלה הרבה,כל עבודה נמכרה ב -1800₪ אבל היא ביקשה לחלק את התשלום לשישה תשלומים. כ"כ רצתה את זה. הקסים אותי הסיפור הזה. הרבה יותר מרגש אותי הסיפור הזה ממישהו שבא וקנה ממני עבודה של שתיים וחצי על שתיים וחצי מטר. ותלה את זה באמצע הבית שלו,שזה מהמם, אבל האמת שאין לו הרבה תשוקה לזה
יש דברים שהם באמת נשגבים ממני אבל אני מתרכזת בעבודה. אני כל שבוע הולכת לתערוכות ומוזיאונים. בכל מקום שאני נמצאת בעולם. אני נמצאת בהמון תערוכות, בכל הגלריות, אני יודעת בדיוק מה קורה, אבל בסופו של דבר אני נשארת בתוך עצמי. בתוך מה שאני עושה. לא מעניין אותי מה הטרנד. יש מספיק מקום להרבה דברים. ואני באמת מאמינה שמה שטוב באמת -מצליח.
אני לא מחכה שזה יקרה לי. אני כל הזמן דואגת להציג. אני דואגת שיראו. אי אפשר לצייר ולחכות. כי אני שנים עשיתי את זה. ציירתי וציירתי ועשיתי דברים ואף אחד לא ראה. ברגע שאמנות לא מוצגת היא לא קיימת
מ: איך את יוצרת הזדמנויות לתערוכות, להשתתף
ת: זה, אני לא רוצה לדבר על זה
מ: ומה אחרי תערוכת היחיד
ת: אחרי "צבע טרי" עשיתי תערוכה לפני שנה בבית האמנים בתל אביב. היתה חוויה מאוד טובה. מקום מאוד סמפטי והאנשים שמנהלים מאוד נחמדים. הגיוניים. כל ההתנהלות ממש חמודה. חבר מאוד טוב שלי אצר את התערוכה וזה היה מאוד כיף
ואז עשיתי את התערוכה בסירקל וואן, בברלין. היא ירדה לפני יומיים. תערוכה זוגית. ציירנו ביחד. אני ודני בק
מ: כשדיברנו בטלפון אמרת לי שאת מאוד לא מחוברת לקרקע. מה זאת אומרת
ת: זה כאילו אני חיה באיזה יקום מקביל. זה אחד הדברים שאני הכי עובדת עליהם עכשיו: להתקרקע. זה לא סותר את העובדה שאני גם, מצד שני,טיפוס מאוד משימתי ואני כן יודעת לעמוד בהחלטות שאני קובעת לעצמי. ומילה זה מילה אצלי. אני אדם מאוד אחראי
מ: אז במה זה בא לידי ביטוי
ת: מבחינה ריגשית...אחת המשימות הכי גדולות שלי זה להתקרקע. הרגליים שלי קצת מרחפות מעל הקרקע
הצילום שצילמת אותי מהגב הציף אצלי את הנושא. אני כאילו מסתכלת לעתיד. והעתיד אצלי,אני לא יודעת אם העתיד או העבר, הוא מאוד סוער. אבל יש אופטימיות בצילום הזה. למרות האפרוריות שלו. אותי הצילום הזה מאוד ריגש
 |
| מעיל חצאית ונעליים - נעמה בצלאל |
כל אחד מפרשן אמנות לפי החיים שלו.את לא יודעת איזה דברים אומרים לי על הציורים שלי.מישהו אמר לי שהראשים בציורים שלי כרותים,והאדום זה דם.לא לזה התכוונתי.אבל זו הגדולה של אמנות.יכולות להיות המון פרשנויות.על ציור שלי שהוצג בבית האמנים אמרו לי שזה נראה מוסלמי,אבל אצלי זה בכלל מסמל חסם ריגשי
הבת שלי לילי,מפרשת נהדר את העבודות שלי וזה מאוד מרגש אותי
לילי מתערבת בשיחה:לי זה קל
ת:הצילום שלך מאוד ריגש אותי. כאילו עשה צילום נפשי שלי.למצב הנפשי שאני נמצאת בו עכשיו.הריחוף הזה והכל. יש מהצילום ממש התעוררות ריגשית. כולם מגיבים לזה
מ:אני תכננתי את הצילום הזה בצורה מאוד טכנית ופתאום יצא מזה משהו הרבה יותר גדול
ת:זה צילום שצריך להיות מוצג! זה כבר לא פאשן,זה לגמרי אמנות
מ:תודה
נמשיך.אני אשאל שאלה קצת מצחיקה,אבל אשאל אותה -מה השאיפה שלך בעבודה
ת:להתפתח.להיות יותר ויותר טובה בעיני עצמי.שאני ארגיש התעלות רוח בכל פעם שאני עובדת על משהו.זה קצת כמו התרגשות של התאהבות.
אני יותר ויותר מרוצה מהעבודות שלי .ברגע שאני מציירת משהו שאני מרוצה ממנו,השיא הזה,שום דבר לא יכול להשתוות לתחושה הזאת.אני חיה מהפיקים האלה
מ:יש לך תכניות לתערוכה הבאה
צוחקת קלות
ת:אתמול נסגרה התערוכה בסירקל וואן אז אני קצת בהפוגה.לקחתי הפסקה של כמה שבועות מהעבודה.חזרתי יחסית מהר.בד"כ אחרי תערוכת יחיד לוקח לי כמה חודשים ,הפקה והכל.אחרי זה אני בכזה אנטי קליימקס
אחת הסיבות היא שאני אף פעם לא חוזרת על עצמי.כשאת מסתכלת על כל תערוכות היחיד שלי את לא מבינה כמה הן שונות אחת מהשניה.יש קורפוס בסיסי שכן חוזר על עצמו ,שזה הנושאים שאני מתעסקת בהם,שזה הנושאים שעסקתי בהם מאז תערוכת הגמר שלי בבית ספר לאמנויות (תיכון) ,אבל כל היתר שונה לחלוטין בכל תערוכה.
מ:מה הנושאים
ת:זה מדהים.מכיתה י"ב אני רואה את אותו האסנס ,תמצית.אני מנהלת בעצם סוג של יומן חיים.מתעסקת המון במערכות יחסים של אנשים סביבי,הרבה עם אהבה.קשר,אינטימיות.אני קוראת לזה יומן חיים למרות שיש באמת הרבה סצינות שקרו כביכול,גם אם לא קרו בפועל,התרחשו מבחינה ריגשית.זה יכול להיות יומן חיים דרך חלומות,דרך תיקוות. זה תמיד ריגשי
מ:איך את בוחרת באיזה טכניקה תעבדי
ת:זה עניין של מה מתחשק לי.אני אפילו לא חושבת על זה יותר מדי . את המגזרות נייר מיציתי.הרגיזה אותי גם מאוד העובדה שאנשים מאוד מתרשמים מהטכניקה.רציתי להשתחרר מהמקום הזה.החלטתי לא לעשות יותר אף פעם מגזרות נייר ,כי אני קיצונית,ובאמת שנתיים לא עשיתי אפילו מגזרת אחת. זה הרבה זמן.ומאוד נהניתי מהציור.אבל יום אחד,אני אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר ,התחשק לי,התגעגעתי לתחושה של החיתוך עצמו,יש בזה משהו מאוד ממכר,כמו טראנס,וחזרתי לזה וקרה משהו חדש לגמרי.שהוביל להתפתחות מאוד גדולה בציור,במקביל
בעניין החומרים,הרבה פעמים השיקולים שלי הם במה נוח לי לצייר ומה מתייבש מהר.אני עובדת מהבית.הרבה אמנים לא מודים בזה.בנוסף-אני לא בנאדם של שמן,של שכבות,אני מציירת מאוד אימפולסיבי.אז זה מתאים לי לעבוד עם דיו ,שמתייבש מהר,עם עופרת,עם פחם.אני אוהבת לשלב מלא טכניקות ביחד.אני אוהבת שיש כאוס של מלא חומרים.אז ברוב העבודות שלי תמצאי גם אקריליק וגם אוייל סטיק וגם קצת שמן וגם פחם וגם עופרת.אפילו עטים וטושים.כל דבר אפשרי.גם בצבע הלבן שצובעים איתו את הבד אני משתמשת.בשנה שעברה עשיתי כמה עבודות שמן על בד ,ואלה (מראה לי על הקיר) שמן על נייר,מגזרות אני ממשיכה לעשות.עכשיו התחלתי סדרה חדשה של אקריליק על בד לא מתוח.אני מאוד אוהבת את הלא מתוח. יש משהו בזה שהקצוות פרומים,שזה לא לגמרי ישר.אני עובדת עכשיו עם צבעי אקריל של טמבור.זה נורא כיף כי יש חופש כשאתה יודע שהחומר הוא זול.אתה לא מפחד.אני מאוד אוהבת את הטקסטורה הנוצרת.מבריק
הבת שלי לילי,מפרשת נהדר את העבודות שלי וזה מאוד מרגש אותי
לילי מתערבת בשיחה:לי זה קל
ת:הצילום שלך מאוד ריגש אותי. כאילו עשה צילום נפשי שלי.למצב הנפשי שאני נמצאת בו עכשיו.הריחוף הזה והכל. יש מהצילום ממש התעוררות ריגשית. כולם מגיבים לזה
מ:אני תכננתי את הצילום הזה בצורה מאוד טכנית ופתאום יצא מזה משהו הרבה יותר גדול
ת:זה צילום שצריך להיות מוצג! זה כבר לא פאשן,זה לגמרי אמנות
מ:תודה
נמשיך.אני אשאל שאלה קצת מצחיקה,אבל אשאל אותה -מה השאיפה שלך בעבודה
ת:להתפתח.להיות יותר ויותר טובה בעיני עצמי.שאני ארגיש התעלות רוח בכל פעם שאני עובדת על משהו.זה קצת כמו התרגשות של התאהבות.
אני יותר ויותר מרוצה מהעבודות שלי .ברגע שאני מציירת משהו שאני מרוצה ממנו,השיא הזה,שום דבר לא יכול להשתוות לתחושה הזאת.אני חיה מהפיקים האלה
מ:יש לך תכניות לתערוכה הבאה
צוחקת קלות
ת:אתמול נסגרה התערוכה בסירקל וואן אז אני קצת בהפוגה.לקחתי הפסקה של כמה שבועות מהעבודה.חזרתי יחסית מהר.בד"כ אחרי תערוכת יחיד לוקח לי כמה חודשים ,הפקה והכל.אחרי זה אני בכזה אנטי קליימקס
אחת הסיבות היא שאני אף פעם לא חוזרת על עצמי.כשאת מסתכלת על כל תערוכות היחיד שלי את לא מבינה כמה הן שונות אחת מהשניה.יש קורפוס בסיסי שכן חוזר על עצמו ,שזה הנושאים שאני מתעסקת בהם,שזה הנושאים שעסקתי בהם מאז תערוכת הגמר שלי בבית ספר לאמנויות (תיכון) ,אבל כל היתר שונה לחלוטין בכל תערוכה.
מ:מה הנושאים
ת:זה מדהים.מכיתה י"ב אני רואה את אותו האסנס ,תמצית.אני מנהלת בעצם סוג של יומן חיים.מתעסקת המון במערכות יחסים של אנשים סביבי,הרבה עם אהבה.קשר,אינטימיות.אני קוראת לזה יומן חיים למרות שיש באמת הרבה סצינות שקרו כביכול,גם אם לא קרו בפועל,התרחשו מבחינה ריגשית.זה יכול להיות יומן חיים דרך חלומות,דרך תיקוות. זה תמיד ריגשי
מ:איך את בוחרת באיזה טכניקה תעבדי
ת:זה עניין של מה מתחשק לי.אני אפילו לא חושבת על זה יותר מדי . את המגזרות נייר מיציתי.הרגיזה אותי גם מאוד העובדה שאנשים מאוד מתרשמים מהטכניקה.רציתי להשתחרר מהמקום הזה.החלטתי לא לעשות יותר אף פעם מגזרות נייר ,כי אני קיצונית,ובאמת שנתיים לא עשיתי אפילו מגזרת אחת. זה הרבה זמן.ומאוד נהניתי מהציור.אבל יום אחד,אני אפילו לא זוכרת מה היה הטריגר ,התחשק לי,התגעגעתי לתחושה של החיתוך עצמו,יש בזה משהו מאוד ממכר,כמו טראנס,וחזרתי לזה וקרה משהו חדש לגמרי.שהוביל להתפתחות מאוד גדולה בציור,במקביל
בעניין החומרים,הרבה פעמים השיקולים שלי הם במה נוח לי לצייר ומה מתייבש מהר.אני עובדת מהבית.הרבה אמנים לא מודים בזה.בנוסף-אני לא בנאדם של שמן,של שכבות,אני מציירת מאוד אימפולסיבי.אז זה מתאים לי לעבוד עם דיו ,שמתייבש מהר,עם עופרת,עם פחם.אני אוהבת לשלב מלא טכניקות ביחד.אני אוהבת שיש כאוס של מלא חומרים.אז ברוב העבודות שלי תמצאי גם אקריליק וגם אוייל סטיק וגם קצת שמן וגם פחם וגם עופרת.אפילו עטים וטושים.כל דבר אפשרי.גם בצבע הלבן שצובעים איתו את הבד אני משתמשת.בשנה שעברה עשיתי כמה עבודות שמן על בד ,ואלה (מראה לי על הקיר) שמן על נייר,מגזרות אני ממשיכה לעשות.עכשיו התחלתי סדרה חדשה של אקריליק על בד לא מתוח.אני מאוד אוהבת את הלא מתוח. יש משהו בזה שהקצוות פרומים,שזה לא לגמרי ישר.אני עובדת עכשיו עם צבעי אקריל של טמבור.זה נורא כיף כי יש חופש כשאתה יודע שהחומר הוא זול.אתה לא מפחד.אני מאוד אוהבת את הטקסטורה הנוצרת.מבריק
 |
| מעיל וחצאית - נעמה בצלאל.חולצה כחולה -גרטרוד |
 |
| מעיל חצאית ונעליים - נעמה בצלאל |
 |
| שמלה וז'קט - ג'ולייט |
כשפניתי לתמה לצלם אותה התנאי היחיד שלה היה שאשמור על הלוק שלה - בגדים בסגנון שנות השלושים והארבעים. כשהראיתי לה רפרנס לשיער מהסרט "המדבר האדום"של אנטוניוני ,היא מאוד התלהבה אבל ביטלה את הרעיון בגלל שהוא בסגנון שנות השישים וזה לא מתאים לתדמית שלה . "אני אמנית ,כבר לא דוגמנית.יש לי תדמית מסוימת שחשוב לי לשמור עליה."
ת:יש בי עדיין חלק שמתכחש לזה שאני כבר לא דוגמנית.הרצון להצטלם עדיין קיים בי.גם נוסטלגיה וגם אני נהנת מזה.אני מרגישה שזו דרך אחרת שלי להתבטא.הייתי בצילומים לגמרי מחוברת אליך, למה שביקשת ממני .אבל לא הייתי רוצה להיות במקום הזה כל הזמן,אני נהנית לחזור למקום הזה.אני עדיין נהנית לדגמן מדי פעם.אני גם יודעת שאני טובה בזה
מ:דוגמניות טובות הן מאוד יצירתיות
ת:בדיוק.הדוגמניות הכי טובות הן אלה שיש להן שכל.בשנות התשעים הדרישות היו אחרות.ביקשו מאיתנו לשחק.היה הרבה משחק בדוגמנות.אף אחת מאיתנו לא היתה מחוקה.לכל אחת היתה אישיות.היתה קבוצה של עשרים בנות שכל הזמן עבדנו ביחד,עשינו את כל התצוגות,קסטרו,שנקר וכו',וכולן היו מגניבות.מלאני פרס,שירלי גליק.. כולן היו מעניינות וגם התפתחו אחר כך למשהו אחר מעניין.
אני שמחה שתמיד היתה לי את האמנות.לדוגמנית מאוד קשה להתפתח למשהו אחר.נתקלתי הרבה פעמים בדוגמניות מאוד אבודות.יש משהו מאוד לא טוב שקורה לאשה יפה אם היא לא ממלאת את עצמה מבפנים,ולא מוצאת לעצמה מטרה.היא הופכת להיות מאוד לא יפה עם השנים,ונשים שמעצימות את עצמן הופכות להיות אפילו יותר יפות עם השנים
הקמטים והפגמים של הזמן לא מפריעים,ההפך-כשאני מסתכלת על עצמי היום אני אוהבת יותר את איך שאני נראית מאשר לפני עשר שנים כשדיגמנתי למגזינים הכי טובים שיש
מ:אני מסכימה מאה אחוז
ת:אשה יפה זה אקסטרה.זה לא מרכז החיים.נשים שרגילות מגיל מאוד צעיר רק למכור את המראה שלהן באיזשהו שלב עוברות משבר גדול.זה נורא נורא עצוב
דוגמנות זה דבר ממכר מהחלק הנרקסיסטי
 |
| חזיה -גרטרוד.סוודר - אוסף פרטי.חצאית - נעמה בצלאל |
 |
| חזיה -גרטרוד.סוודר - אוסף פרטי. חצאית - נעמה בצלאל. מוקסינים אדומים - שני בר |
.
מ:תגדירי לי בבקשה את הסגנון שלך
ת:כל הסיפור של וינטאג' זה משהו שכבר קיבלתי מהבית.אני גדלתי בבית שכבר בגיל ארבע היה אל צרפתי.כשעוד אפילו לא היה לקנות בארץ.לאמא שלי תמיד היתה המון הערכה לסטייל.גרנו ברחובות,אח"כ בחיפה.ההורים שלי חיו בפריס הרבה לפני שנולדתי,תקופה.אמא שלי אשה עם המון המון סטייל.מעצבת פנים.כל השנים היתה התעסקות עם העבר.היא ידעה לשמור ולהעריך דברים מהבית של ההורים.היא לימדה גם אותנו להעריך את הדברים האלה .מגיל מאוד מאוד צעיר התעניינתי באופנה של אז .הייתי קונה וינטאג' כבר בסוף שנות התשעים.הרבה לפני שזה הפך לטרנד.לא היה כ"כ איפה.אז הייתי קונה כפפות עם קרושה ומערבבת עם מה שהיה לי.כשנסעתי ללונדון גיליתי עולם ומלואו,ובעקבות העובדה שגם בדוגמנות תמיד מיתגו אותי כבעלת מראה של שנות השלושים והארבעים,הבנתי שזה מאוד מתאים לי
הלכתי עם זה עד הסוף,התחלתי לאסוף שמלות ישנות.וינטאג' בשבילי זה לפי ההגדרה המקורית: מ-1920 עד 1950.לא מעבר לזה.מעבר לזה מדובר ברטרו.רוב הבגדים שלי הישנים זה עד שנות החמישים.יש לי גם תיק מ - 1880ועוד פה ושם פריטים קטנים.אני אוהבת לתת את ה"אסנס",לא להתחפש.מאוד חשוב לי שזה יהיה מעורבב עם מעצבים עכשויים
מ:מי מהמעצבים העכשווים
ת:אני המון קונה באמריקן אפרל,אני מתה עליהם.חנות מצויינת.בגדים סטנדרטיים,גזרות מצויינות.הם לא זולים אבל זה דברים שמחזיקים מליון כביסות.מאוד מאוד אוהבת אותם.אני קונה המון אונליין.אסוס .כבר שנים.כמעט לא יוצא לי להסתובב לעשות קניות
מ:יש מישהו ישראלי שאת אוהבת
תמה חושבת הרבה זמן.
ת:יש מישהי בצפון דיזנגוף ,עושה בגדים צבעוניים
מ:אליאן סטולרו
ת:לא. אבל גם אותה ד"א אני מאוד אוהבת.אבל אני לא יכולה לשלם את זה.אני מעדיפה כשיש לי כסף,לקנות וינטאג'
מ:קונה וינטאג' גם בארץ
ת:פה ושם ,אבל מאוד קשה להשיג
מ:יש חנות מועדפת
ת:אני קונה ממיקי (מיקי ממון) חברה שלי.נורא סומכת על הטעם שלה. היא מביאה הרבה דברים וגם מהאוסף שלה
מ:יש לה טעם מדהים
ת:אבל 90 אחוז מהדברים שאני קונה זה בנסיעות.יש לי את החנויות הקבועות שלי בברלין,בפריס,בלונדון. תמיד זה חלק מהיעד שלי .אני באה ,יש לי תקציב ואני קונה שניים שלושה פריטים
מ:נעלים
ת:נעלים אני קונה ב"רונדו
אני מתגלגלת מצחוק
מ:בדיזנגוף
ת:בדיזנגוף.יש לו נעלים קלאסיות מדהימות.ברוגזז עם שרוכים ומוקסינים חומים של פעם
מ:המוקסינים שלבשת זה מרונדו ???! אני לא מאמינה
ת:את מבינה?שיא הסטייל ב -450₪
מ:אני הולכת לקנות עכשיו
ת:מדהימות.הוא מעולה.שנים אני קונה ממנו.האימום שלהן מושלם
מ:אני שנים קניתי בטיפניס,גם בדיזנגוף,יותר צפונה.אבל הם נורא הידרדרו
ת:בשנות התשעים זו היתה ה-חנות נעליים בתל אביב.הם נורא הדרדרו.זו היתה החנות עם הדברים הכי יפים.הטעם הכי טוב.היום אני עוברת שם -זוועה
רונדו,כן,זו ההמלצה הישראלית שלי.אחלה חנות
מ:נחזור להתחלה.למה חשוב לך לשמור על תדמית מסוימת
ת:זה לא תדמית.יש דברים שאני לא רוצה להתעסק בהם יותר
מ:אוקי,אתקן.אמרת שיש לך תדמית מסוימת,רטרו,ומאו חשוב לך לשמור עליה
ת:זה העניין של התדמית שלי בפני עצמי
מ:אני התרשמתי אחרת.התרשמתי שבנית לעצמך לוק מסויים ואת רוצה שהוא יהיה מובחן.ומאוד אהבתי את הרעיון הזה
ת:כן .אלה דברים שצריכים יותר להיות, ופחות לדבר עליהם.זה מאוד ברור שאני ממתגת את עצמי,בתור דמות.מאוד חשוב לי
אני הולכת עם מי שאני עד הסוף.במקום להתנגד לזה.הלוק שלי זה חלק ממי שאני.אנלא יכולה להתכחש לזה.גם כשאני הולכת עם בגדי ספורט שמים לב אלי.ובלי איפור.אז אני אומרת-מה ,אני אלך נגד זה ?לא.אני אשתמש בזה
אם אני לא אהיה אמנית טובה אני יכולה עד מחר למתג את עצמי.זה לא יחזיק כלום.זה לא יחזיק מים.גם פרידה קאלו מיתגה את עצמה.יש עוד מלא אמניות.אני חושבת שחוץ מאביבה אורי לא היתה אף אמנית בארץ שעשתה את זה
מ:לא,יש.אבל יותר בעדינות.מיכל היימן למשל.
ת:נכון,היא גם משתמשת בזה
מ:בניגוד אליך היא כאילו לא עושה את זה.אבל היא מאוד ספיציפית.פטי סמית וכו
ת:יש הרבה אמנים שעושים את זה אבל לכיוון אחר ממה שאני
מ:פחות זוהר
ת:בדיוק.זה שהעור שלי תמיד מטופח,ואני לבושה תמיד מאוד אלגנטי,בסגנון מסויים.פחות הכיוון שבארץ הולכים.המון אומרים שהם לא ממתגים את עצמם.יאללה,רואים שעבדת מאוד קשה על הזריקות שלך.שעה מסדר את השיער מול המראה כדי שיראה כאילו לא נגעו בשיער.הרי זה בולשיט.כולם עושים את זה
מ:חבל שאין בארץ מעצב כמו מרק ג'ייקובס שיש לו גם חזון וגם כסף והיה מצלם קמפיין עם הנשים שאני בוחרת לבלוג שלי
ת:אלון ליבנה מאוד כישרוני.הייתי המוזה שלו. הוא אומר שאני המוזה.למרות שהבגדים שלו מאוד שונים מאיך שאני מתלבשת.אבל הוא עושה דברים כמו שצריך.מאוד כשרוני
מ:אז באיזה מובן באמת היית המוזה שלו
ת:אני לא יודעת.צוחקת.הוא היה קורה לי מוזה ולוקח אותי איתו לכל מקום בתור מוזה
מ:מה חשבת על הבגדים שהבאנו לך
ת: נעמה בצלאל- הדברים מאוד חמודים
ג'ולייט- ממש נחמד.למרות שזה כאילו לא בסטייל שלי אבל מאוד ידעתי להעריך את הבגדים. כי לעשות גיזרה כ"כ פשוטה שתהיה כ"כ יפה על הגוף,זה חוכמה מאוד גדולה.בדברים הפשוטים האלה נבחנות חברות אופנה/ מעצב
מ:והלאנז'רי של גרטרוד
ת:מקסים.מקסים
מ:אז עושים פה דברים יפים
ת:כן,אבל עד שאת מוצאת מישהו ,אז הוא נסגר.זה מבאס
מ:לי זה קרה עם רוס אובטה
ת:אבל עכשיו הן מתרוממות מחדש.יש בארץ מעצבים טובים,אבל זה לא בסכומים שאוציא את הכסף.מאוד יקר.ובנוסף זה לא בול הטעם שלי.עזבי,אני מאוד ספיציפית בלוק שאני אוהבת.עם החולצות הישנות,המכנסיים עם הגיזרה הגבוהה,המוקסינים.אני אוהבת לערבב טיפה אלמנטים גבריים בתוך הלבוש שלי.למרות שהמראה שלי מאוד רך ונשי.
מ:ואיך את מלבישה את הבת שלך?
ת:אותו דבר.אותו הדבר. אני מלבישה אותה כמו ילדה.זו ההגדרה.לילי אישיות יותר ממני.מה את חושבת
 |
| מעיל -ג'ולייט , בוסטייה וחצאית קומבניזון -גרטרוד.נעליים עם עקב קטן -שני בר |
 |
| מעיל -ג'ולייט , בוסטייה וחצאית קומבניזון -גרטרוד. |
 |
| מעיל -ג'ולייט , בוסטייה וחצאית קומבניזון -גרטרוד.נעליים עם עקב קטן -שני בר |
 |
| מעיל -ג'ולייט , בוסטייה וחצאית קומבניזון -גרטרוד. |
צילום וסטיילינג - מירי דוידוביץ
איפור -רוני כראבסי קמחי
שיער -רפי חובב ,מלכי ישראל 19.תל אביב.טלפון: 5225555 03
M: What is your profession and how you did you come to do it?
T: I am an artist.I've been painting from a very young age, about eight, sculpture and painting .At 13 I started working with the technique of paper cutouts and and then back to painting..All these years I created things rather than exhibited.
I started exhibiting only five years ago.
M: where was your first show?
T: The first show was at a small gallery in Jaffa.Actually I have previously exhibited in the "Secret Art"project of Bank Leumi. My father sent my proposal and the work was excepted and sold. Through this I met people who had a gallery in Jaffa, and did there a solo exhibition of paper cutouts. About 70 percent of the works were sold!
It was fun but also scary because it's some sort of illusion that this is going to carry on like this.
And it's not!There are periods.
Then I went to all kinds of group exhibitions and then I had another solo exhibition at the Mika gallery.This time very big ink drawings
It is very small and provincial here in Israel ,which is good and bad.It's a very very friendly scene and you can easily make friends with people that interest you. Curators, artists… One can create friendships and relationships easily. Socially and work-wise. I really need it because I do not come from the Academic world .
There are the Bezalel artists with their teachers and the Midrasha artists with their teachers, and some are mix with the others,but that's about it. I come out of the blue.I've even been a model all these years.
What a nerve!And I don't dress exactly like a typical artist.I don't look hungry,I am well dressed and I do not look like I get up at noon to eat a pita with chocolate.
This really amazed me.When go into the art world you expect some openness. It's art after all! But there are so many rules: you have to act in a certain way, have a certain biography, have your life conducted in a certain way
And me,I do whatever I work and look the way I want.I believe that if my work is good enough all these things do not count.
The art world in Israel is very conservative.
Another thing is that people expect artists to starve, but I want to make a living from what I am good at, what I like:my Art .
I do not wait for things to happen me.I am constantly make sure that I exhibit.For years and I painted and made things and nobody saw. Art that is not displayed, does not exist.
M: How do you create opportunities for exhibitions,?
T: I do not want to talk about it
M: And what came after your solo exhibition?
A: After "Fresh Paint" I did a year ago, an exhibition at the Artists House.It was a really good experience. The people who run Bit Ha'Omanim ( The Artists' House) are really very good.
And then I did the exhibition at Circle One, in Berlin.It went down 2 days ago.I drew together with Danny Beck.
M: When we spoke on the phone told me you are not very grounded.What do you mean?
A: It's like I'm living in a parallel universe . One of the things I working on at the moment is to get grounded. This does not contradict the fact that I also, on the other hand,am a very mission-oriented character and I do stand in the decisions I take.I am a very responsible person.
M: So how is it expressed?
A: emotionally ... One of my biggest tasks is to get ground.I am a little floating above the ground.
The photograph you took of me from the back flooded me emotions.A bit like looking at my future,actually I do not know if the future or the past.It is very optimistic although the greyness .I was very moves by this photograph.
My daughter Lily, interprets great my work and it is very exciting to me
Lily interfers: It's easy for me
T: Your photo really excited me. Like a photo made mental state. There is a real emotional arousal. Everyones reacts to it.
M: I planned this photograph in a very technical way and it suddenly became much larger.
T: It is a photograph that should be displayed! It is no longer fashion, it is completely Art
M: Thank you
***
M:Now let me ask a question which is a little funny, but I'll ask it -What is your ambition at work?
T: To be a better artist in my own eyes.To feel elation every time I work,a bit like the excitement of falling in love.
M: Do you have plans for the next exhibition
Chuckle
T: The exhibition at Circle One closed yesterday ,so I take a break of a few weeks .The work on a solo exhibition takes me a few months, production and all, I am in such an anti-climax afterwards...
One reason is that I never repeat myself.If you look at all my solo exhibitions, you can not understand how they differ one another.The basic corpus is repetitive, the issues I deal with are issues in which I worked since my degree show at art school (high school), but everything else is completely different in every exhibition.
M: What topics?
A: Since high school I see the same Essence, actually kind of a diary, lots of relationships with people around me.I call it a diary of life even though there are really a lot scenes that did not happen as it were,not to me.It can be a diary of life through dreams, through a drawing. It's always emotional
M: How do you choose what method you work
A: It's a matter of what feels right to me.I am not even thinking about it too much. I am done with paper cutouts.The fact that people are very impressed with the technique infuriated me. I did not do even one cutout in two years,because I am extreme.I enjoyed painting,all this time,but then one day,I can not even remember what was the trigger,I felt like I missed the feeling of cutting, there is something very addictive, like a trance about it, and I went back to it and something new happened,which also made a very big development in my painting ,at the same time.
Many times my decisions derive from what is comfortable.
I work at home so I prefer materials that dry fast.Many artists do not admit these reasons.Besides I'm not an oil painter,I'm not a person of layers,I paint very impulsively. It is right for me to work with ink, it dries quickly, with led, I love mixing techniques,to have chaos.In most of my work you can also find acrylic and Oil Stick and a little oil paint and coal and pens and more.Even the white color which is used as a base on the fabric is a potential paint.I've made some big oil canvases works, last year and I also do, oil on paper, I continue with cutouts ,I started a new series of acrylic on canvas, non-stretched canvases. There is something about the loose ends, it is not entirely straight,that I love.
At the moment I work with acrylic colors of Tambur. Lots of fun because there is freedom when you know that the material is so cheap,plus I love the texture.
Tama's only condition,before the photo shoot was that I keep her look - clothes from the thirties and forties style. When I showed her a hair reference from the movie "Red Desert" by Antonioni, she was excited but dismissed the idea because of it's sixties style and the fact that it does not fit her image. "I am an artist, I am not a model.My specific image is important to me ."
T: I still have some of denial about the fact that I no longer model.The wish to be photographed still exists.Partly nostalgia and partly cause I enjoy it.It's a different aspect of my creativity.I was completely connected to you when you were photographing me,you must have noticed,to what you wereaskeing me .But I would not want to be there the whole time, I enjoy to go back occasionally and I still enjoys posing too.I also know that I am good at it
M: Good models are very creative
T: Exactly.The best models are those that brains.In the nineties the requirements were different.We were asked to act,like actresses. Each one of us had a personality.We were a group of twenty girls, we worked togetheall the time , we did all shows, Castro, Shenkar etc., and all of them were cool.They were all interesting and then evolved into something else interesting.
I'm glad I was always had my art.It's very hard for a model to evolve into something else. Very often models are lost.Something very bad happens to a beautiful woman if she does not fill herself from within, and finds herself a goal. Women who intensify themselves become even more beautiful with age.
 | ||||||
| Storm 50*75cm |
מ ק ס י מ ה
ReplyDelete