הצילומים האלה התחילו קצת לפני הקורונה. למעשה בפגישה שלי עם הצוות של ״אופן״ עוד התלבטנו אם זה באמת קורה ואם צריך לשים מסכות. י
ואז היה סגר ותהיתי אם הצילומים האלה יקרו אי פעם בכלל ... ׳
אבל כמו שאתם רואים הם קרו ועוד איך. ׳
הבקשה ממני מאנשי ״אופן״ היתה שאעשה צילומים יוצאי דופן, מיוחדים. קיבלתי בריף על כל מהות המיתוג של הפילהרמונית, מיתוג מבריק יש לציין, ואז עשיתי תחקיר משלי על עולם צילום המוזיקה הקלאסית. ׳
גיליתי עולם ומלואו ובעיקר את ההתלהבות והמסירות למוזיקה. אקסטזה. י
לקחתי השראה מצילומים של ה״דורס״ ומיילס דייויס ועד לצילומי נגני מוזיקה קלאסית מרחבי העולם. ׳
החלטתי שאת כל הצילומים אעשה עם מקור אור אחד, בזוויות דרמטיות. ממש מהצד, או ממש מלמעלה. מעט מאוד מקדימה. י
הרבה צל, כך שהנגנים מגיחים מהאפלה עם כלי הנגינה המדהימים שלהם, בהעמדות דרמטיות. לאיזון, החלטתי ליצור גם פריימים בהירים, אבל עם אותה אווירה (החלק הזה היה מסובך). ׳
החלטה נוספת היתה לגבי העריכה- חשבתי עוד לפני שצילמתי אפילו צילום אחד, שאערוך את הצילומים בסגנון פוסטרי /פופי, שאני קוראת לו סגנון ״נטפליקס״. ׳
למה ? י
כי עולם המוזיקה הקלאסית כשמו כן הוא, קלאסי, ורצינו להציג אותו באור אחר. כמו שהוא עכשיו- נועז ומעניין ומלא רגש והתלהבות. י
הראיתי ל״אופן״ המון רפרנסים כדי לוודא שאנחנו על אותו גל, וכדי להבטיח שכל הכהות הזאת, וההגזמה בעריכה, מקובלת עליהם. רציתי אפילו ללכת עוד יותר רחוק ולצלם צלליות או מהגב של הנגן, בין היתר, אבל על החלק הזה הוטל טאבו. בכל זאת יש גבול לדרמה... קיבלתי גיבוי מלא ויצאנו לדרך. י
הקמנו באולם צוקר שבמרתף של ״היכל התרבות״ סטודיו כהילכתו
ובכל יום צילמנו כמה נגנים. י
לקראת הצילומים עשיתי על כל נגן תחקיר קטן באינטרנט כדי להבין איזה אנרגיה ותחומי עניין יש לו (דודו טסה, כלבים, ג׳אז או בישול..)
והכנתי סקיצות לכל אחד מהם. י
למשל מישהו קופץ, מישהו מצולם מלמעלה שוכב על הריצפה, מישהי בהחזקה מאוד רישמית, מישהי דרמטית וכדומה. י
בד״כ קלעתי עם הניחושים שלי, אבל לא תמיד. היו גם הפתעות לכל הכיוונים - לפעמים יותר מופנמת ולפעמים ההפך - יותר ספורטיבי/מוחצן. י .
רשמתי לי מילות מפתח: י
התלהבות, משחק, אלגנטיות, התעלות, אור בעיניים, ריכוז, כבוד ועוד
ובלב, ניגשתי לכל נגן עם המטרה להראות את האומן הנפלא שהוא. י
עבדתי עם צוות קטן מאוד של מפיקה, מאפרת ועוזר צלמת . י
שלושה רקעים: שחור, לבן ואפור. הכוכב היה השחור, כפי שניתן לראות, אבל גם היתר השתתפו. ממרחקים שונים. לעיתים ממש מרחוק כשהרקע הופך לאינסוף, ולפעמים ממש צמוד, כך שרואים את הטקסטורה של הנייר של הרקע, אותה הבלטתי עם התאורה מלמעלה. י
שם המשחק היה - עם מקסימום תשומת לב ובלי פחד. בלי פחד לעשות דברים לא קונבנציונליים. י
הנגנים שיתפו איתי פעולה לגמרי, מבחירת הבגדים, דרך ההעמדה, ואני שיתפתי פעולה איתם: הקשבתי לבקשות ולהעדפות, וניסיתי לשלב הכל ביחד. י
סרטון קצר שמראה את מאחורי הקלעים של הצילומים
האינסטגרם שלי כאן
