A brand that puts into it all the diverse things that she loves: fine materials, meticulous work, small series, drama.
And above all - bamboo. Bamboo is actually the inspiration for the entire collection and appears in prints, jewelry, handles, rings and more.
For the shoot, we examined several bamboo nurseries around the country, and we chose a huge nursery in the south, with a large variety of bamboo, and a very cooperative staff, who welcomed us. Which is very important ! :) The light among the bamboo tangles came mostly from above and "helped" me create a spiritual and soft atmosphere. A bit like a church. I shot mostly in available light / daylight, when sometimes, to emphasize the materiality of the clothes and their power, I chose direct flash. The flash of course excited us all. it has such a quality, to excite. Partly because of the sharpness and contrast and drama, that are inherent in direct flash.
But I remembered that the original plan was softness and intimacy, so I switched back to daylight.
We chose the wonderful Tehila Rich, as the model to present the rich and sophisticated character of the brand.
The team on the set was very small - makeup and hair Galit Wertheim, one assistant Ofek Avshalom, Heifetz herself and her brand manager - Sharon Ezra.
The retouching was done by Avram Galili, to create a faded and soft color palette, according to the sketch created by Roni Heifetz Falk, the website's designer.
We did not "touch" Tehila, simply because there is no need :)
Feel free to ask questions, if any, in the comments below. I would be happy to reply
מעצבת האופנה ענת חפץ פנתה אלי כדי שאצלם עבור המותג החדש שיצרה
מותג שמכנס לתוכו את כל הדברים המגוונים שחפץ אוהבת : חומרים משובחים, עבודה מוקפדת , סדרות קטנות, דרמה
ומעל לכל - במבוק. במבוק הוא למעשה ההשראה לכל הקולקציה ומופיע בהדפסים, תכשיטים,ידיות, הטבעות ועוד
לצורך הצילומים סיירנו בכמה משתלות של במבוק ברחבי הארץ
ובחרנו משתלה ענקית בדרום, עם מגוון גדול של במבוק, וצוות מאוד קואופרטיבי, שקידם את פנינו בברכה. חשוב מאוד ! י
האור בין סבכי הבמבוק בא בעיקר מלמעלה ו״עזר״ לי ביצירת אווירה רוחנית ורכה. קצת כמו בכנסיה למשל
צילמתי בעיקר באור קיים/ אור יום, כשלפעמים, כדי להדגיש את החומריות של הבגדים והעוצמה שלהם, בחרתי בפלאש ישיר
הפלאש כמובן הלהיב את כולנו, יש לפלאש איכות כזאת, בין היתר בגלל החדות והקונטרסט והדרמה, שממש מובנים בשימוש בו, אבל זכרתי שהתוכנית המקורית היא של רכות ואינטימיות, וחזרתי לאור יום
את הפורטרט החדש של אמילי מואטי, חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה
בחרתי לצלם בתאורת אולפן קלאסית. פלאש אחד עם סופט בוקס גדול מהצד, ומילוי עם מטריה ממול
לקראת סוף הסשן ראיתי שאור היום באולפן, נופל על אמילי בצורה מאוד יפה. שיניתי את הנתונים במצלמה (צמצם, מהירות, טמפרטורת צבע) וצילמתי גם כמה פריימים עם אור יום.
לכל אחת מהתאורות איכויות משלה, אבל אני בעיקר מאחלת לאמילי להשתמש בצילומים בכמה שיותר תפקידים ובהצלחה
***
For the new portrait of Emilie Moatti, Knesset member for the Labor Party, I chose to shoot with classic studio lighting. One flash with a large soft box on the side, and a fill in with an umbrella from the front.
Towards the end of the session I saw that daylight in the studio, is falling on Ms. Moatti in a very beautiful way.
I changed the data on the camera (aperture, speed, color temperature) and shot some frames with daylight, as well.
Each lighting has its own qualities, but I mostly wish Moatti to use the photographs in as many roles as possible and successfully.
הצילומים האלה התחילו קצת לפני הקורונה. למעשה בפגישה שלי עם הצוות של ״אופן״ עוד התלבטנו אם זה באמת קורה ואם צריך לשים מסכות. י
ואז היה סגר ותהיתי אם הצילומים האלה יקרו אי פעם בכלל ... ׳
אבל כמו שאתם רואים הם קרו ועוד איך. ׳
הבקשה ממני מאנשי ״אופן״ היתה שאעשה צילומים יוצאי דופן, מיוחדים. קיבלתי בריף על כל מהות המיתוג של הפילהרמונית, מיתוג מבריק יש לציין, ואז עשיתי תחקיר משלי על עולם צילום המוזיקה הקלאסית. ׳
גיליתי עולם ומלואו ובעיקר את ההתלהבות והמסירות למוזיקה. אקסטזה. י
לקחתי השראה מצילומים של ה״דורס״ ומיילס דייויס ועד לצילומי נגני מוזיקה קלאסית מרחבי העולם. ׳
החלטתי שאת כל הצילומים אעשה עם מקור אור אחד, בזוויות דרמטיות. ממש מהצד, או ממש מלמעלה. מעט מאוד מקדימה. י
הרבה צל, כך שהנגנים מגיחים מהאפלה עם כלי הנגינה המדהימים שלהם, בהעמדות דרמטיות. לאיזון, החלטתי ליצור גם פריימים בהירים, אבל עם אותה אווירה (החלק הזה היה מסובך). ׳
החלטה נוספת היתה לגבי העריכה- חשבתי עוד לפני שצילמתי אפילו צילום אחד, שאערוך את הצילומים בסגנון פוסטרי /פופי, שאני קוראת לו סגנון ״נטפליקס״. ׳
למה ? י
כי עולם המוזיקה הקלאסית כשמו כן הוא, קלאסי, ורצינו להציג אותו באור אחר. כמו שהוא עכשיו- נועז ומעניין ומלא רגש והתלהבות. י
הראיתי ל״אופן״ המון רפרנסים כדי לוודא שאנחנו על אותו גל, וכדי להבטיח שכל הכהות הזאת, וההגזמה בעריכה, מקובלת עליהם. רציתי אפילו ללכת עוד יותר רחוק ולצלם צלליות או מהגב של הנגן, בין היתר, אבל על החלק הזה הוטל טאבו. בכל זאת יש גבול לדרמה... קיבלתי גיבוי מלא ויצאנו לדרך. י
הקמנו באולם צוקר שבמרתף של ״היכל התרבות״ סטודיו כהילכתו
ובכל יום צילמנו כמה נגנים. י
לקראת הצילומים עשיתי על כל נגן תחקיר קטן באינטרנט כדי להבין איזה אנרגיה ותחומי עניין יש לו (דודו טסה, כלבים, ג׳אז או בישול..)
והכנתי סקיצות לכל אחד מהם. י
למשל מישהו קופץ, מישהו מצולם מלמעלה שוכב על הריצפה, מישהי בהחזקה מאוד רישמית, מישהי דרמטית וכדומה. י
בד״כ קלעתי עם הניחושים שלי, אבל לא תמיד. היו גם הפתעות לכל הכיוונים - לפעמים יותר מופנמת ולפעמים ההפך - יותר ספורטיבי/מוחצן. י .
רשמתי לי מילות מפתח: י
התלהבות, משחק, אלגנטיות, התעלות, אור בעיניים, ריכוז, כבוד ועוד
ובלב, ניגשתי לכל נגן עם המטרה להראות את האומן הנפלא שהוא. י
עבדתי עם צוות קטן מאוד של מפיקה, מאפרת ועוזר צלמת . י
שלושה רקעים: שחור, לבן ואפור. הכוכב היה השחור, כפי שניתן לראות, אבל גם היתר השתתפו. ממרחקים שונים. לעיתים ממש מרחוק כשהרקע הופך לאינסוף, ולפעמים ממש צמוד, כך שרואים את הטקסטורה של הנייר של הרקע, אותה הבלטתי עם התאורה מלמעלה. י
שם המשחק היה - עם מקסימום תשומת לב ובלי פחד. בלי פחד לעשות דברים לא קונבנציונליים. י
הנגנים שיתפו איתי פעולה לגמרי, מבחירת הבגדים, דרך ההעמדה, ואני שיתפתי פעולה איתם: הקשבתי לבקשות ולהעדפות, וניסיתי לשלב הכל ביחד. י
