ענת אסתרון | Interior | Anat Esteron

Anat Esteron in the new space of Verner

את ענת אסתרון אני מכירה עוד מהתקופה שהיתה עורכת מדור העיצוב במגזין "את". למרות שאני נחשבת לצלמת אופנה,ענת הזמינה אותי לצלם כתבה רחבת היקף על המעצבים המבטיחים בישראל,כי חיפשה לצורך הכתבה הזאת את הסגנון שלי ,שישלב אנשים/חלל/פריטים. כזאת ענת - מדוייקת. כשהזמינה אותי לפני שבוע,לפתיחת "ורנר",השמחה שלי היתה כפולה.אני מאוד אוהבת את ורנר ואני מאוד אוהבת את ענת וסומכת על טעם שלה בעיניים עצומות.

 קיר צבוע בורוד אקנה,מנורות בעיצוב ורנר פנטון ,שבכת מתכת שבנה גיורא ליפשיץ ודלפק מצופה בפורמייקה

ענת היא אחד מהאנשים שמצליחים להיות צוננים וצלולים גם במזג הים תיכוני.היא נראית כמו אחת מהכוכבות הבלונדיניות והצוננות של היצ'קוק,למרות שהיא מאוד מעשית וגם מאוד מאוד נחמדה.שמחתי לגלות שהיא זו שעיצבה את המשכן החדש של "ורנר",החנות שהיא באמת המכה של שוחרי האופנה התל אביביים וחיכיתי לראות את שיתוף הפעולה בין השתיים.

החנות באורך 20 מטר ורוחב 3.27. חלל מרשים מאוד אבל מסובך לתכנון

לא התאכזבתי

אסתרון,בשיתוף פעולה עם בנות ורנר ובראשן שירה דולינגר,יצרה חלל עם פרופורציות ניו-יורקיות ואווירה קולית על התפר בין יקר ופרוע/מחתרתי.ואפילו עם מחוות לתל אביב של שנות ה -70

שירה דולינר,בעלת החנות

קודם כל הלוקיישן. החנות נמצאת ברחוב טיומקין על הפינה של יהודה הלוי.אזור שהיה עד לא מזמן החצר המוזנחת של תל אביב ומתחיל לקבל אופי ויופי רק עכשיו.קרוב לחניון גדול,למתחם גן החשמל,לתחנה המרכזית הישנה ומהכיוון השני דקה משדרות רוטשילד היוקרתיות.הבנין בו נמצאת החנות הוא בנין משרדים מסוף שנות השבעים,עם הרבה אלומיניום וחן מוטל בספק,חן שמתגלה רק לחדי עין.

הסטייל של ענת אסתרון

גם החלל מצד אחד מלהיב ומצד שני יוצא דופן.מאוד צר,מאוד ארוך,תקרה גבוהה וחזית שכולה זכוכית עם אדניות ענק בנויות כחלק מהמבנה

אסתרון הצליחה לקחת את כל זה וכמו במטה קסמים ליצור היכל תשוקה לאופנה אינטליגנטית. לא פחות!נפגשנו לשיחה צפופה בנושאי סגנון ועיצוב,קודם בחנות ואז עברנו לארוחת בוקר טובה בדליקטסן הסמוך

מנורה מקורית בעיצוב ורנר פנטון.שירה דולינגר שאוהבת את העיצוב של ורנר וקיבלה ממנו השראה לשם החנות

מ:ענת,את מעצבת פנים ?ו

ע:אני מעצבת תפאורה בהכשרתי.בוגרת המגמה לעיצוב תפאורה ותאורה באוניברסיטת תל אביב.למדתי בראשית שנות השמונים.הלכתי ללמוד כי מאוד רציתי לעבוד בקולנוע,אבל לא היתה אז תעשיה,עוד לא היה ערוץ 2.אחרי כמה פעמים שעבדתי בפסטיבל עכו הבנתי שתיאטרון משעמם אותי למוות.הגעתי ללימודי עיצוב תפאורה בעקבות הצגה שראיתי של במאי בשם ויקטור גרסיה,אדריכל במקור.הוא עשה במה מפרספקס מוארת מלמטה וזה פשוט היה הדבר הכי יפה מבחינה ויזואלית שראיתי עד אז.וככה הלכתי ללמוד תפאורה עד שהבנתי שתיאטרון זה לא האלמנט שלי.אח"כ כשהיינו בשליחות עתונאית של בעלי, שלוש שנים בוושינגטון,למדתי בבית ספר שהוא כמו בצלאל של וושינגטון,לקחתי קורסים בעיצוב.חזרנו ב -91,התחלתי לערוך את מדור העיצוב של "את" ואז התחלתי לעצב בתים.בהתחלה לחברים.בעצם אז התחלתי לעבוד.גיליתי שהכשרה של מעצבת תפאורה היא אחלה הכשרה.אתה לומד לתמצת מהות של סגנון,פרופורציות.הכשרה נורא טובה למעצב פנים
.
מ:מה מנחה אותך כשאת באה לתכנן מקום

ע:למצוא את השפה! לכל בית ולכל חלל יש את השפה המיוחדת שלו.למרות שלכל הבתים שעיצבתי יש ניקיון במעטפת,שדומה בכולם, לכל בית ולכל חלל צריך למצוא את הפטנט שלו
 .
מ:זה אותו דבר בצילום.צריך לפצח את זה
.
ע:לפעמים אתה נכנס לחלל ואתה מבין אותו.ורנר הרי היו אמורים להיות בבנין אחר לגמרי,בנין אקלקטי ברחוב אלנבי משנות השלושים שעבר שימור מחמיר ולא הצליח לעבור את האישורים מהעיריה,לקבל את החותמת שלהם. ואז הן התייאשו והביאו אותי לראות את החלל הזה .הן היו בטוחות שאפסול אותו .זה היה ב-23 לינואר.עכשיו אנחנו נמצאות ב-8 לפברואר!הן היו בטוחות שאנפנף אותן.אבל נכנסתי פנימה וזה עשה לי ג'יימס בונד,שון קונורי,שנות השבעים.הפשיזם והמוחלטות של הבנין כבשו אותי. הבנתי מה צריך לעשות.לקח לי אח"כ כמובן זמן העיצוב עצמו כי זה חלל קשה של 20 ומשהו מטר אורך על 3.27 ברוחב. עבדה איתי על העיצוב אפרת אפק שנדל. היה ברור לי הפורמייקה.נלחמתי.אף אחד לא הבין מה אני רוצה

מ:ומאיפה הפורמייקה

ע:"מקור הפורמייקה":) יום אחד חיפשתי דוגמאות.יש נגר מדהים שאני עובדת איתו,כחלון,חיטטתי לו בדוגמאות פורמייקה ומצאתי את זאת שהיא בסגנון שנות ה-70,ואת הפורמייקה כמו שיש קררה,חיכיתי להזדמנות כי בבתים שאני עושה לעשירון אני משתמשת בשיש הכי משובח,סטאטואריו,היקר של הקאררה.כשראיתי את דוגמת הפורמייקה הזאת מיד ניכסתי אותה לעצמי,חיפשתי איפה להשתמש בה ולא ידעתי למה זה מקסים אותי כל כך.לפני כמה שבועות הייתי בפגישה בקפה מרסנד עם הפורמייקה החומה והבנתי.זה משהו שהיה מאחורה,במוח.גם קפה ורד.כשהייתי ילדה אבי נהג ללכת לשם לשתות אספרסו

מ:גם בעידית באבן גבירול היתה פורמייקה כזאת.זה היה בית הקפה הכי סטייל שראיתי בתל אביב עד היום

ע:את חייבת למצוא תמונות של קפה ורד.שיא הסטייל של תל אביב מפעם

מ:הורי היו אנשי רוול.בחזרה לענייננו. מה שמעניין בעיני זה שלמרות שעיניך נשואות לניו יורק,בסופו של דבר זה השתלב לך עם אלמנט שהוא שיא התל-אביביות

ע:כן.יש דברים שאני סוחבת איתי כנראה בתת מודע.יואל בעלי טוען שאני חסרת הומור ושאני לא מבינה הומור,אבל אני מאוד מעריכה הומור.אני מאוד אוהבת את המעצב אריק בן שמחון,למשל.יש הרבה הומור ברהיטים שלו.יש משהו נורא משעשע בעיני בגימור כמו-קאררה.זה כמו שמצחיק אותי-אני מתעקשת בבתים שאני עושה,המון פנטהאוזים ברמת אביב החדשה (אני תקועה בין רמת אביב לגוש הגדול) לעשות דלת רגילה.הם נורא רוצים דלת וואו.אני לא מסוגלת לעשות דלת כמו שאטו בפרובאנס אחרי שעוברים לובי ומעלית רגילה ותיקרה של שני מטר ושלושים.אני לא יכולה לסבול יומרנות.אני לא מסוגלת.אני לא אוהבת רבי מכר.לקח לי שלוש שנים לקרוא את "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז אחרי שהוא יצא
...
מ:קוראים לזה סנובית אינטלקטואלית.זו מטבע לשון שאמא שלי טבעה.היתה לה חברה עיתונאית שתיעבה ניקיון ובישולים ועניין אותה רק לעשן,לקרוא עד הבוקר ולאכול נקניק הונגרי פרוס משובח

ענת מקשיבה לי בסבלנות.אני לא בטוחה שהאנלוגיה שלי מדברת אליה

ע: אני לא הולכת לשרונה.מרתיח אותי שהעיריה מכרה את המתחם הזה בכל כך הרבה כסף ונתנה אותו לשימושים מסחריים.זה שייך לנו,לציבור !מרתיח אותי

מ:למרות שכשרואים אותך את נראית הכי סטייל והכי כזאת צוננת

ע:כן,(מהמהמת ומצחקקת)אני ילדה פריקית מחוף שרתון הישן

מ:לא,אני אגיד לך,את גם נורא נחמדה.כאילו זה משהו שלא מצפים לו.את מאוד חברית ובגובה העיניים

ע:כן,זה ידוע שאני נחשבת לאנטיפטית. (מצחקקת) .. ו

מתלים מינימליסטיים שבנה גיורא ליפשיץ.פלטת צבעים הדוקה

ע:הדליק אותי גם נורא המיקום של החנות.כי הוא נמצא על קו תפר.החניון,ממול הבנין של הפניקס בגן החשמל שכבר עבר ג'נטריפיקציה,ומצד שני שדרות רוטשילד שזה המקום הכי יקר בתל אביב,גם מבחינת מגורים וגם כל בתי ההשקעות והבנקים.ההון הישראלי יושב פה.ופה,בטיומקין, אנחנו על קו התפר.יהודה הלוי המשתפץ.הרחוב שהיה הכי ג'יפה,וטיומקין שפתאום יש בו בנין של עשירים.זה היה ג'יפה מוחלטת.ופה אנחנו גם מטר מהביוב של התחנה המרכזית הישנה.יש משהו במתח הזה בין שדרות רוטשילד לתחנה המרכזית הישנה שורנר עוד נמצאים בו.זה משהו בדי אנ איי שלהם.הם באו מרחוב אלפסי.זה אופנה לא זולה ,אופנה אינטלקטואלית במידה מסוימת ההפך מכיכר המדינה.זה אנטי כיכר המדינה.שירה באה בראש נורא ניו יורקי.היא הרגישה שהיא צריכה קצת ללכלך את המקום.בין רוטשילד לרחוב פין.במבט ראשון זה נראה עץ אגוז, ברק יוקרתי ובמבט שני את מגלה שזה פורמייקה.היא גם בוחרת מוכרים שמתאימים לרעיון הזה.משהו בסגנון הפינגווין

מ:מה הבניין הכתיב לך

ע:הבנין הזה הוא סוף שנות השבעים תחילת השמונים.זה להשאיר את האדניות למשל,והפינות הלא מושלמות.זה בכלל לקחת את החלל הזה שלא השתמשו בו קודם

מ:את חושבת שאנשים מבינים את זה

ע:קודם כל ,זה לא נורא חשוב.זה לא נורא שלא יבינו.תמיד חללים מסחריים,בניגוד לבתים,הם יותר רדיקליים.ברגע שהבנות אהבו את זה ,למרות שגם להן היה קשה,והיו דברים שנלחמתי עליהם,אבל ברגע שהן זרמו וסמכו עלי,זה היה בסדר

מ:רצית לשמור את רוח הבניין

ע:כן,ולא.אני לא עושה רטרו.אני מ ק ו ו ה שלא עשיתי רטרו.אני מקווה שעשיתי מחווה מודעת לעצמה עם הומור לרטרו.לא אוהבת לעשות תפאורות למרות שאני באה מהרקע הזה.אני לא יכולה לסבול תפאורות.מעניין אותי לעשות חיבורים ולעניין את עצמי.בטח בפרוייקט כזה.אני חושבת שיש בחלל חיבורים ,למשל המינימליזם הצרוף של המתלים של הבגדים ,שהם כלום,לא ברור איך הם מחזיקים משהו.אני אדם מאוד טכני.מעניין אותי לעבוד עם בעלי מקצוע שיש בינינו הפרייה הדדית.הרבה למדתי מאנשי מקצוע.

הדומים מצופים בפורמייקה על גלגלים.הכל ניתן להזזה ולסידור לפי הצורך.מתוכננים אירועי תרבות ותערוכות מתחלפות

מ:מה הם החללים האהובים עליך בתל אביב מבחינה עיצובית

ע:אולם הטורבינות ברידינג הישנה, ביתן הלנה רובינשטיין,הבנין של ההסתדרות בארלוזורוב ובנין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב.הלוואי שאת ההסתדרות יהפכו לבנין דירות שלפניו הדשא הענק הזה.אני גם נורא אוהבת את השיפוץ של הבריכה בכיכר רבין בניגוד לכיכר הבימה,למרות שאני מבינה שזה עובד

מ:גם גן יעקב מקסים

ע:כן,למרות שהשיפוץ לא מדויק.אבל בכל אפריל אנחנו הולכים לראות את הפריחה של הוויסטריה בגן יעקב. זה הטבע שלי :):) אה,ועכשיו גם בנו בניין נהדר מעל בית במשפט.אמנון רכטר.לא להאמין.פשוט נהדר. החזיתות יפהפיות.פתאום בניין המוזיאון מהצד השני של הכביש נראה כבד.פשוט נהדר.ואני אוהבת את השיפוץ חזית של עיריית תל אביב.יש משהו נכון בכלל בכיכר הזאת.ניו יורק היא העיר שלי.הגוגנהיים הוא החלל האולטימטיבי למרות שהוא בכלל לא מושלם למוזיאון. אבל.

הים זה החלל המועדף עלי ביותר.גדלתי בים

מ:יש לך עבר של ים.לא ידעתי את זה

ע:זה התקלקל קצת בגלל התקופה שהלכתי עם הילדות וכל האופרציה וגם יואל לא אוהב ים,אבל כן 

אסתרון עם בעלי מלאכה איתם עבדה על החנות

וילון מקטיפה עשירה מכסה את חדרי ההלבשה רחבי הידיים

בכמה נקודות בחנות יש פסי מראה ,קריצה ומחווה למעצב הפנים רסקין שהיה אופנתי מאוד בשנות השמונים

מ:הצילום של עדיקא קשור לעיצוב שלך

ע:הוא לא קשור באופן ישיר אבל חלק מהדי אנ איי של ורנר הוא שיתופי פעולה עם אמנים ואנשי תרבות,ככה שהיה ברור שהקיר החיצוני יוקדש לאמנות.כפי שהמתלים לא מחוברים לקירות ואפשר להפוך בינם לבין קופסאות האמצע כדי לפנות את הקירות לתליה או הקרנת אמנות.זה נובע בעיקר משירה (דולינגר,אחת משלושת השותפות בחנות) שהיא אדם שצורך ומבין באמנות עכשוית.שירה אהבה את העבודה הזאת ואני אהבתי את הבחירה.החיבור שלי ושל שירה נולד בשנים האחרונות והצטרפו אליו דניאלה וענת.החיבור מבוסס על עניין וטעם משותף בתרבות במובן הרחב,שמכיל גם אופנה,אהבה לשכבות ורבדים אקלקטיים,של זמנים ושל מקומות שונים שיוצרים דימויים חכמים ויפים בעינינו

מ:איך הן קיבלו את הפורמייקה

ע:הפורמייקה לא היתה קלה לעיכול,הן ילדות שנות השמונים,אבל הן הלכו איתי לאורך כל הדרך,פשוט סמכו עלי בעיניים עצומות

מחוץ לחנות,על הקיר,עבודה של דוד עדיקא שהוא גם לקוח וגם אמן האהוב על דולינגר.שירה עומדת להחליף את העבודות כל כמה זמן

Verner - 48 Yehuda Halevi, Tel Aviv


*** 

I have known Anat Esteron from the time she was editor of the design section of At  magazine. Although I am considered to be a fashion photographer, Anat invited me to photograph an extensive article on promising designers in Israel.She was looking exactly for my style, that will integrate people / space / items. Such is Anat - accurate. When she invited me a week ago,to the opening of "Verner" my joy was double.I love Verner and I love and trust Anat  and her taste with eyes closed.

Anat is one of those people who manage to be cool and clear in the Middle Eastern way of life,too.She looks like one of the blonde cool stars of Hitchcock's , even though she is very practical and very very nice.I've been glad to discover that she designed the new space for "Verner", the store that is the Mecca for fashion lovers in Tel Aviv and I've been waiting to see the cooperation between the two.

 I was not disappointed.

Esteron, in cooperation with the Verner girls, led by Shira Dollinger ,created a space with proportions of New York, cool atmosphere on the seam between expensive and Wild / even underground.She even managed to make gestures to Tel Aviv of the 70s.

 First of all the location. The store is on Tyomkin Street on the corner of Yehuda Halevi.An area that until recently was the neglected courtyard of Tel Aviv and is starting to get character and beauty only now.Near a large parking lot, Gan Ha'chashmal compound , the old central bus station and on the other side the prestigious Rothschild Boulevard .The building is a commercial building from the late seventies, with much aluminum and an undeniable charm, grace which is revealed only by the sharp-eyed.

The space is exciting and on the one hand difficult.Very narrow, very long, high ceilings and all-glass facade with giant planters built as part of the building

Esteron was able to take it all as with a magic wand to create an intelligent passion Hall for  fashion . No less! We met for a dense call on style and design, first in the store and then moved to a good breakfast at the nearby Delicatessen