La Petit Mort by Nataly Izchukov

ביקרתי את  נתלי יצחקוב, חזאית טרנדים, בתערוכה היפה שלה בגלריה ארטימיסיה, כדי לשמוע מה עומד מאחורי המיצב שהקימה בגלריה ובו היא ״מנבאת״ את התחזיות שלה לשנים הקרובות.            י

המיצב ממוקם במעין עליית גג של הגלריה, בחלל אינטימי ונמוך קומה וכל הקירות וגם התיקרה צופו בקולאז׳ צפוף ועתיר פרטים.                     י

העבודה נקראת
La Petit Mort 

שזה מילולית - מוות קטן, וסימלית - אורגזמה.                     י

צורת העבודה הידנית על הקולאז׳, אופיינית ללוחות השראה של מעצבי אופנה ושל חזאי טרנדים, אבל גם מצביעה על אחת מהתחושות של יצחקוב לגבי העתיד, או לפחות מה שהיא היתה רוצה יקרה בעתיד- יותר לאט, תשומת לב לפרטים קטנים תוך כדי העבודה, השראה בזמן העבודה, לואו- טק, עבודה פרטנית ואישית.               י

***

יצחקוב : רוב העבודה שלי היתה ממש אינטואיטיבית. התחלתי בקיר האדום וזה הלך והתפתח. בניתי סיפור והמשכתי.                            י

כל החדר הזה מספר על מסע, גם האישי שלי וגם מסע שקורה עכשיו בעולם, ויש לו תנועה מעגלית מחזורית.             י

היה חשוב לי שכל מי שמגיע לתערוכה, יכנס ויקבל השראה. יקרא. יש פה כל מיני קודים שאני כתבתי על הצילומים, דברים קטנים שאתה צריך לשבת ולהסתכל. לי מה שמפריע מאוד בתערוכות זה שאתה נכנס, עושה סיבוב מהיר ויוצא.אז רציתי ליצור חוויה שאנשים ירצו לשהות בה.שתהיה להם גם חוויה מהחלל עצמו.            י

ניסיתי ליצור חיבור בין החלל והיצירה. ואני רואה שאנשים באמת שוהים. אתמול למשל שלחו לי צילום של שתי נערות שוכבות כאן על הריצפה ,מסתכלות על התיקרה ומשוחחות. המבקרים גם שואלים הרבה שאלות, מתעניינים...           י

התערוכה מתחילה מהקיר הלבן. הכי טוב שאני אדמה את זה למסע, כשאתה מחליט שאתה רוצה לעבור שינוי. בתחילת מסע יש תחושה מאוד טהורה. בקיר הלבן יש על אחד הצילומים טקסט שהוא רשימת הציוד שלי למסע. ציוד מנטלי ורוחני. משם עוברים לקיר שחור/לבן/אפור שבו אנחנו רגע לפני היציאה שלנו למסע. יש בקיר הזה הרבה דימויים של עיניים, התפרקות של הפנים,ראיה, מה יהיה,לאן אני שואף, האם אני אצליח לעבור את המסע או לא. זה כמובן נוגע להרבה מאוד שאלות שאנחנו שואלים את עצמנו בחיים, לגבי העתיד. ואז לאט לאט אנחנו עוברים לקיר שקראתי לו

my body is my soul

שעוסק בהמשך המסע. יש קטע שאתה פתאום נבהל. יש פה בהלה. אתה קולט שהיית אמיץ לעשות שינוי וזה הרגע הכי קריטי. גם ביצירה. או שאתה עוזב את היצירה, את המסע ואתה אומר - אני לא אצא, או שאתה יוצא.כאן אתה לוקח את ההחלטה אם לעבור לשלב הבא במסע. יש בקיר הזה אספקט נוסף - איך הרשתות החברתיות הפכו למקום שאנשים מעבירים מסרים. למשל נערות שמעלות תמונות שהן בוכות (ומנסות למשוך תשומת לב) או נערות צעירות שכותבות שהן עצובות. זה מאוד מטריד אותי.               י

וזה ממשיך לקיר שבו אתה כל כך מרוצה מההחלטה שלך, שיצאת למסע ! יש בקיר בולמוס והתפרצות ושפע. יש רצון לבלוע הכל. הכל מאוד מבולגן. ולאט לאט גולשים לקיר פוקסיה/סגול, סגול אסיד, כאילו נכנסנו למסיבת טראנס ומרחנו על עצמנו צבעים ומשהו בתודעה שלנו מעופף ופראי.בקיר הזה יש גם דברים שקשורים למיניות, שאלות לגבי זהות מינית, הומוסקסואליות, שאלות האם אני בזוגיות נכונה, בדידות. ואז השאלות הגדולות האלה הופכות להיות אישיות ולקיר הבא קוראים 

I love you

והקיר מאוד ורוד. הקיר עוסק בשאלה האם אני אוהב את עצמי, האם אני אוהב את הגוף שלי, האם אנשים אחרים אוהבים אותי. יש לי את העניין הזה, שאני מנסה תמיד לטפל בו, את העניין הזה לרצות אחרים וחלק מאוד חשוב במסע הוא להבין את זה, שאתה בנאדם שמרצה וזה לוקח ממך המון אנרגיות. אני החלטתי שאני לא רוצה יותר לרצות ולפחות זה נכנס לי לתודעה, גם אם קשה לבצע. יש פה גם נגיעה לעידן החזירי שאנחנו חיים בו. ורוד חזיר. אנחנו רוצים הכל עכשיו וכאן. גם זה מושפע מאוד מהרשתות החברתיות. תוכניות ראליטי- משפחת קרדישיאן למשל, עשתה ממש מהפכה בהמון חזיתות- גם בנוגע לפרטיות, גם תפיסת הגוף/אידאל היופי, וגם המישפחתיות. בנות קרדשיאן גם לא מפחדות להראות דברים מכוערים שקורים במשפחה. אני מאוד אוהבת רזון ואפילו בי משהו התחיל להיפתח לאידאל יופי יותר מגוון. הן עצמן לא מעניינות אבל התופעה מעניינת והן גורמות לשינוי.                            י

ואז מהקיר הזה יש מעבר של צלילה, גם צלילה נפשית וגם צלילה במים. אחרי המסע הארוך. משהו קורה בתפיסה ,בראיה. יש חיבור.. אני אדם מאוד ביקורתי ולמדתי השנה גם לחבק את עצמי. זה חלק מאוד חשוב בתהליך.. הקיר הכחול מדבר על התכנסות פנימה, על צלילה, שאיפה לסיים את המסע ולקחת ממנו דברים טובים. אז אולי אני מתחיל לשנות את ההרגלים שלי... הקיר מדבר גם על כסף, כל העיסוק בפרנסה ,האם כסף גורם לי להיות מאושר. ואז מגיעים לקיר הירוק שנקרא

The family Acid

שהוא עוד יותר התחברות פנימה, ליחסים שלנו עם המשפחה. לפעמים יש יחסים מאוד מורכבים, ובסוף כמו אחרי כל טיפול פסיכולוגי, אתה מבין שהכל קרה בגלל הילדות, איך שגידלו אותך. יש גם שבירת קרח לציון סיום המסע.     י

ואז לאט לאט יש מעבר לצבעי חול וחרדל. אתה מבין שעוד שניה אתה מסיים את המסע שלך ואתה סורק את הגוף שלך ואתה מרגיש שהגעת למקום מאוד בטוח. יש בקיר הזה גם טבע ומדבר וחיות. משהו מאוד ראשוני. כל הצבעים הם צבעי אדמה וחול. יש תמימות. ובסוף שוב קיר לבן וטהור והבנה שהמסע יגמר עוד רגע ונחזור לנייר הלבן החלק. עוד רגע יתחיל משהו חדש. זה העניין של המחזוריות : כל החיים צריך לעבוד על משהו - אם זה התפתחות טכנולוגית, אם זה דברים אישיים. למה ? כדי שיהיה לך יותר טוב, כדי שהעולם יהיה יותר טוב.                       י

בכלל העניין הזה של הטרנדים התחיל מאיך למנוע מלחמות, זה המקור הראשוני של טרנדים. איך לזהות מלחמות עתידיות ואיך להתכונן לזה 

כל הזמן רוצים להתכונן לעתיד, שיהיה לך עתיד יותר טוב .                       י

פה במסע יש רצון שיהיה לך עתיד יותר טוב ומסר - סיימת את המסע ומתחיל משהו חדש.                    י

 

טרנד יש לו מחזוריות - יש לו פיק בהתחלה ואז הוא דועך.. יש כמה סוגים של אורכים- למשל לטרנד קלאסי יש אורך של כעשר עד חמש עשרה שנים. אני מרגישה שהיום אנחנו חיים יותר בעידן של גחמות, פיידס, טרנדים שהפיקים שלהם מאוד מהירים ודועכים מהר. לפעמים אתה אפילו שוכח ממה התלהבת לפני חצי שנה. כבר לפחות שש, שבע שנים שאנחנו נוטים אחרי גחמות. הפייסבוק והאינסטגרם האיצו את הקצב. יש איזשהו בלגן בהייררכיות, מה טוב, מי רציני ומי לא. פה בחדר יש בלגן אבל הוא מסודר, לפי מספר פרמטרטים. וגם התהליך שהצופה עובר מאוד חשוב, כי לא הכל צריך להיות מיידי.              י

 איך חוזים טרנדים ? עובדים בקבוצה, חוקרים את העבר, מנסים לחשוב מה הכי לא הגיוני שיקרה, והוא מה שיקרה.                             י

התערוכה תהיה מוצגת עד סוף חודש פברואר 2016

La Petit Mort
בגלריה ארטמיסיה
רחוב אברבנל 31
פלורנטין
שעות פתיחה 20:30 - 10:30

ביום שישי 16:00 - 10:30
שבת -סגור