I had met hotelier Leon Avigad when I photographed on the roof of his beautiful hotel - Brown TLV.
 |
| With Shavit Wiesel on the roof of Brown TLV |
Once
Leon told me that he lived in the original apartment of Mia Arbatova , it
was clear to me that I have to visit as soon as possible. For those unfamiliar with the name Mia Arbatova, Arbatova was a dancer and mythical dance teacher in Tel Aviv (1911-1990).Leon lives in the apartment for 11 years already with his partner, Nitzan Perry, and their young daughter. A big
apartment, in Tel Aviv terms, that overlooks one of the main boulevards. The fact that the couple love and preserve the original
design of the apartment is a small urban miracle. Since
Leon and Nitzan are at the forefront of the good life, as the owners of a number of
boutique hotels, which are ,naturally, affected by global trends,
it's surprising and heartwarming to discover that they love and respect the
simple and humble Israeli heritage.
 |
| Hotelier Leon Avigad in his 50's Tel Aviv apartment |
 |
| The library acquired from an older library of a well known Tel Aviv attorney. Each piece of furniture has a story of love. |
 |
| The original wood work from the Fifties, that has been kept since it's original owners - Dancer Mia Arbatova and actor Joseph Goland. Original Marble in the Hall. |
 |
| Tiffany lamp made by Leon's mother, a scientist who turned to making art and craft in her last years and the Medicinal Diploma of Leon's grandfather on the wall behind |
 |
| The original cupboard, dining table and lamp of Mia Arbatova. Rare preservation of an era. |
 |
| The Microscope of Leon's grandfather displayed in the living room |
 |
| Photos of Leon's family in the beautifully preserved wooden Vitrine |
 |
| The original arches from the Fifties, built by the contractor in all the apartments of the building. |
The Glory of apartments in Tel Aviv in the fifties and sixties has a special attraction to me. At a time when the country was still ruled by a certain modesty, it's interesting to see how the bohemian elite / intellectual lived. The houses already open to the public, for example, Bialik house or even Rubin house, (both on Bialik Street in Tel Aviv) are usually from an earlier period. The distance of time and the eclectic style of the open houses, reflect a life which resemble oriental fantasy. But the dancer's apartment from the 50's is close to our own lives. Life similar to the fabric of daily life nowadays, but one that has a modest splendor almost that has disappeared in these parts with so much repair and reconstruction of apartments going on.
I often pass the 3-storey building, where I also learned ballet as a child, and I'm always fascinated by the large windows, and European facade. Recently a plaque indicating Mia Arbatova and her husband lived in the building has been added.I spoke with Leon about the apartment, Israeli culture and his work: M: So Leon is a Hebrew name ?L:yes, it's the Hebrew version of my grandfather's name Leon. You can see his microscope in the closet and the final certificate of his medical training on the wall in our living room.
M: Well, Leon Avigad, what is your profession?
L: I am a hotelier. I build boutique hotels, you could say interesting hotels. Chronologically Lilenblum 9 was the first hotel and it will soon be opened. We have already sold it. Construction of a hotel is a long story, in this case around nine years .After that I established another hotel in 1 Nachlat Binyamin , which will open in about three months. The hotel, designed by Karim Rashid, and in charge of conservation Nitza Smook. With A rooftop pool and very charming. In 2010 we opened Brown TLV , and it is still owned by myself and then opened the Brown Beach House, on Hayarkon Street in Tel Aviv. And will soon open a hotel in Jerusalem.M: We is you and Nitzan ?
L: Me and Nitzan and a small team. We're lean and efficient but I can not be One man show. Nitzan Perry my partner, is the strategist / advertising man / marketing person. He is engaged in marketing and our visibility. We fully share vision and dream and performance. In July, we'll be opening a hotel in Jerusalem. We are discussing whether we will call it Brown Jerusalem. It is going to be an amazing hotel. In addition we advise many, many more hotels around the world and in Israel.
M: How did you start?
L: I started of as an operational hotelier, I worked for 11 years at the Dan Hotels. Bell Boy, Concierge and receptionist. I did a BA in international relations, where my passion actually is, and an MBA, to develop the business and not be just a dreamer. Our business is great and employs dozens of workers. And we are involved in everything. Uniform, toilet products, visitor experience, and accounting too.
M: Which one is your favorite projects?L: Nachlat Binyamin was the first, I'm on it since 2007 and is still not even open, so I have a soft spot for it, but also a lot of anger at the authorities. I always say that to be a hotelier you have to be a masochist.
M: I say this about photographyL: I am a lecturer at IDC Herzliya and I always open the first lecture with a question of how one can be a millionaire hotelier - when the answer is - you should start with one billion. Anyone who builds hotels is mad. Today everyone sets up a hotel. It became a rich kids' game. But they don't know how to manage and sell very quickly. Not because they made a mistake, but because it's very difficult. Even for people who understand hospitality and lifestyle content. It's very, very difficult objectively. At seven in the morning I am already with my tongue hanging out.
Back to your question, my beloved project - Brown TLV is the flagship hotel, the first in our collection. So it's also my favorite. The Jerusalem hotel is going to be bonbon, so beautiful, really! It is a building from late 19th century with arches, an underground well that we are turning into an alcoholic beverage bar, with a rooftop spa, a screening room. Really great! And will be having a 5 o'clock tea ceremony. We want to restore a bit of the days of Fink, the legendary Jerusalem bar.M: Where did you hear about Fink ?L: I was the Concierge of King David. My last position at the Dan Hotels was vice president of Dan Tel Aviv, but I started as King David's Concierge. So I know all about Jerusalem. Afterwards Dan Acadia, then deserted for the opening of the Hilton team Jerusalem, and from there I went back to Dan Tel Aviv, on the way I did internships in Switzerland.
M: What attracted you to hospitality?
L: Oh boy, from infancy, I knew that that's what I was going to do.M: You know I was an switchboard operator at the Hilton Jerusalem? While studying photographyL: Hilton Jerusalem! Nitzan, I met my partner there.
M: It was a great place for students. I couldn't stand being a waitress so I worked as a switchboard operator. People working there were always very nice. When I was looking for a job I worked for one day at the Diplomat Hotel in Jerusalem, and it was shocking. There were unfortunate people there. Depressing.
L: Diplomat, Haim Schiff's ... listen, I have memories from there. My mother divorced my father, many years ago, and there was no money. But she saved every year so we go to the Diplomat. They had a pool in a pine forest and we loved it. I'll never forget the last time I went there, I was 11, it was 30 years ago, and I still remember this pine forest. How I used to swim and I would watch one needle falling. It was fun! After that we'd go for do Five O'clock at King David. This was for the rich.
M: We used to go to Safed.Leon listens to my long description of Safed then and now and then says: Remember the Ramat Aviv Hotel? One of my dreams is to create a hotel that is entirely Dora Gad, Yasky, and Rechter. Danziger and art ... There is something very, very beautiful in the style and architecture and interior design of the fifties and early sixties, seventies.When Israel was still a little Canaanite country. Today even in the Israeli left, you are living in some very specific milieu. You will go to Lisbon but you will not go to Arad. When you travel to the Galilee you travel to a zimmer because it is like Provence, but wait a minute, we have an amazing light here in Israel. I want to do as Heinz Finchel who came from Germany and made the Dan Tel Aviv and used blinds to put the light in a controlled way, charming. And Danziger was really Canaanite and I want quotes from Ratosh and I want ... M: I am very happy to hear this. I think that and you and I think like that, it's a sign that there are other people who think so too.
L: It's okay to make very luxurious and posh hotels , style Ivanka Trump, but first - Make them good and and then - We have a great country and the values of our milieu, northern Tel Aviv, leftist, sometimes you forget that it's okay to be connected to Israel .
M: I do not forget for a moment.L: It's fine to love the country, and to be a little excited about the Himnon, and to get a little excited about the amazing plant that we established here in Israel. Yes, it's a bit off now, but we have made here very interesting architecture, design - Zim's ships and the planes of El Al...M: What wonderful namesL: Yes, it is wonderful. This is the hotel I really, really want. When people ask me what's the next challenge, what more do you want, I do not feel like just another hotel. People offer me all the time a thousand meters here a place there, on Rothschild Boulevard, but I want a place like this ,with local character. This is what I really really feel like.M: Boutique hotels is a rather new thing tooL: But I have been doing it for ten years makes now. Yes, I have to work, earn a living, sure, but what I really feel like it's that kind of hotel.
***M: So about the apartment. The original trigger for my visit was when you told me about the apartmentL: I told you about the apartment? when ?
M: You told me that you live in the original apartment of Mia Arbatova , right? (For a moment I'm worried that I didn't remember correctly. And before I got there I worried that the apartment has already been renovated and everything is gone). To: Yes, it was Mia Arbatova's apartment and her husband actor Josef Goland. After them the owners of an Insurance Company, and then two women lived here (in-laws), we were in a very good relationship with their son who died at age 90 two weeks ago and his sister and their grandchildren. And we live in this apartment already some 12 years. We are renting a lot of years already. When we took it there was thick stucco on the whole apartment, the apartment was in very bad shape. Closet and all the woodwork, the arch at the entrance, it's all from Mia Arbatova, from the early fifties. Just after the establishment of Israel. The apartment has an eclectic collection of all kinds of things: a long couch by Rubi Israeli, a box I've brought from Brussels, an armchair that was at the home of my grandparents and rigged it back and the chair my piano on which I learnt to play. The big dining table was taken apart and the majority was in storage. Also found in storage the overhead light. I think that it is original of the apartment. The library I received as a gift. The library is part of the huge library that belonged to Yaakov Shimshon Shapira who was the first Attorney General. He lived near by in a huge house, and I used to go out with his granddaughter, and when they dismantled the house there was an entire floor of the library, and I was able to save only these shelves. Everything here has a story. The lamp shades were made by my mum. She was a scientist, not creative at all but in the last five years of her life she suddenly began to make stained-glass windows. There are stained glass lamps made by her in the hotels too. By the way the branding of Brown TLV ,all the seventies style, is made by Nitzan's mother. Everything is very personal, very ours.
M: But really what is most striking here, in an apartment, it's the arch at the entrance and all the woodwork, the closet.L: We take very good care of it. There's a light from above that I need to fix. Every day when we go to work we lower the blinds so the furniture does not fade. We feel we got this apartment in custody. That's why we are in such good relations with the owner. We also really like the fact that there's a hall and not directly into the living room, as is usual today. And that there is a kitchen, a kitchen as a separate room. The rooms are very large and there is even a direct entrance from the bedroom to the shower. This was a very special period when the house was built.
(It reminds me of my uncle's house that used to be in the same boulevard and the bathroom walls were covered with gray marble which seemed to me the epitome of style. In fact it still does,to this day. M )
M: the apartment really is a kind of historical cultural asset
M: We used to go to Safed.Leon listens to my long description of Safed then and now and then says: Remember the Ramat Aviv Hotel? One of my dreams is to create a hotel that is entirely Dora Gad, Yasky, and Rechter. Danziger and art ... There is something very, very beautiful in the style and architecture and interior design of the fifties and early sixties, seventies.When Israel was still a little Canaanite country. Today even in the Israeli left, you are living in some very specific milieu. You will go to Lisbon but you will not go to Arad. When you travel to the Galilee you travel to a zimmer because it is like Provence, but wait a minute, we have an amazing light here in Israel. I want to do as Heinz Finchel who came from Germany and made the Dan Tel Aviv and used blinds to put the light in a controlled way, charming. And Danziger was really Canaanite and I want quotes from Ratosh and I want ... M: I am very happy to hear this. I think that and you and I think like that, it's a sign that there are other people who think so too.
L: It's okay to make very luxurious and posh hotels , style Ivanka Trump, but first - Make them good and and then - We have a great country and the values of our milieu, northern Tel Aviv, leftist, sometimes you forget that it's okay to be connected to Israel .
M: I do not forget for a moment.L: It's fine to love the country, and to be a little excited about the Himnon, and to get a little excited about the amazing plant that we established here in Israel. Yes, it's a bit off now, but we have made here very interesting architecture, design - Zim's ships and the planes of El Al...M: What wonderful namesL: Yes, it is wonderful. This is the hotel I really, really want. When people ask me what's the next challenge, what more do you want, I do not feel like just another hotel. People offer me all the time a thousand meters here a place there, on Rothschild Boulevard, but I want a place like this ,with local character. This is what I really really feel like.M: Boutique hotels is a rather new thing tooL: But I have been doing it for ten years makes now. Yes, I have to work, earn a living, sure, but what I really feel like it's that kind of hotel.
***M: So about the apartment. The original trigger for my visit was when you told me about the apartmentL: I told you about the apartment? when ?
M: You told me that you live in the original apartment of Mia Arbatova , right? (For a moment I'm worried that I didn't remember correctly. And before I got there I worried that the apartment has already been renovated and everything is gone). To: Yes, it was Mia Arbatova's apartment and her husband actor Josef Goland. After them the owners of an Insurance Company, and then two women lived here (in-laws), we were in a very good relationship with their son who died at age 90 two weeks ago and his sister and their grandchildren. And we live in this apartment already some 12 years. We are renting a lot of years already. When we took it there was thick stucco on the whole apartment, the apartment was in very bad shape. Closet and all the woodwork, the arch at the entrance, it's all from Mia Arbatova, from the early fifties. Just after the establishment of Israel. The apartment has an eclectic collection of all kinds of things: a long couch by Rubi Israeli, a box I've brought from Brussels, an armchair that was at the home of my grandparents and rigged it back and the chair my piano on which I learnt to play. The big dining table was taken apart and the majority was in storage. Also found in storage the overhead light. I think that it is original of the apartment. The library I received as a gift. The library is part of the huge library that belonged to Yaakov Shimshon Shapira who was the first Attorney General. He lived near by in a huge house, and I used to go out with his granddaughter, and when they dismantled the house there was an entire floor of the library, and I was able to save only these shelves. Everything here has a story. The lamp shades were made by my mum. She was a scientist, not creative at all but in the last five years of her life she suddenly began to make stained-glass windows. There are stained glass lamps made by her in the hotels too. By the way the branding of Brown TLV ,all the seventies style, is made by Nitzan's mother. Everything is very personal, very ours.
M: But really what is most striking here, in an apartment, it's the arch at the entrance and all the woodwork, the closet.L: We take very good care of it. There's a light from above that I need to fix. Every day when we go to work we lower the blinds so the furniture does not fade. We feel we got this apartment in custody. That's why we are in such good relations with the owner. We also really like the fact that there's a hall and not directly into the living room, as is usual today. And that there is a kitchen, a kitchen as a separate room. The rooms are very large and there is even a direct entrance from the bedroom to the shower. This was a very special period when the house was built.
(It reminds me of my uncle's house that used to be in the same boulevard and the bathroom walls were covered with gray marble which seemed to me the epitome of style. In fact it still does,to this day. M )
M: the apartment really is a kind of historical cultural asset
Leon waving a hand dismissively says: It is only us and stuff we happen to like. There's nothing you can put in design magazines!
I do not agree with Leon. I think this apartment conveys a story of an entire era in Tel Aviv. I was very happy to see it and hear the stories and continue to fantasize about the Balls the original owners of the house gave, ballerina Mia Arbatova and her husband the Hebrew/Israeli entertainment star and singer Joseph Goland !
translation- Brent Cartner
***
הכרתי את המלונאי ליאון אביגד כשצילמתי צילומי אופנה על גג המלון היפה שלו
ברגע שליאון סיפר לי שהוא גר בדירה המקורית של מיה ארבטובה, היה ברור לי שאגיע לביקור בהקדם. י
למי שלא מכיר, מיה ארבטובה היתה רקדנית ומורה למחול תל אביבית מיתולוגית ( 1911-1990) י
ליאון
גר בדירה מזה 11 שנים עם בן זוגו, ניצן פרי, ובתם הקטנה. הדירה הגדולה,
במונחים תל אביביים של פעם, משקיפה על אחת מהשדרות המרכזיות בתל אביב
והעובדה שבני הזוג אוהבים ושומרים על העיצוב המקורי של הדירה היא פלא
אורבני קטן. גם ליאון וגם ניצן מצויים בחוד החנית של החיים הטובים, בבעלותם
מספר מלונות בוטיק, שמטבע הדברים מושפעים מטרנדים עולמיים ולכן מפתיע
ומחמם לב לגלות שהם אוהבים ומכבדים את המורשת הצנועה והפשוטה
הישראלית. י
ההדר של דירות תל אביביות משנות החמישים והשישים קוסם לי במיוחד. בתקופה בה עדיין שלטה בארץ צניעות מסויימת, מעניין לראות כיצד חיה האליטה הבוהמית /אינטלקטואלית. הבתים שכבר פתוחים לקהל הרחב, למשל בית ביאליק או אפילו בית רובין, (שניהם ברחוב ביאליק בתל אביב) הם בד״כ מתקופה מוקדמת יותר. המרחק של הזמן והסגנון האקלקטי של הבתים הפתוחים, גורמים לחיים המשתקפים מהם להדמות לפנטזיה אוריינטלית. אבל דירה של רקדנית ובעלה השחקן משנות ה -50/60 בשדרה בצפון הישן קרובים לחיינו אנו. חיים דומים למארג החיים היומיומי, אבל כזה שיש בו הדר צנוע שכמעט ונעלם ממקומותינו מרוב שיפוצי דירות ומבנים. י
אני חולפת לעיתים קרובות על פני הבניין בן 3 הקומות, שגם למדתי בו בלט כילדה, ותמיד הוקסמתי מהחלונות הגדולים, האירופאיים, בחזיתו. ולאחרונה מהשלט המציין שמיה ארבטובה ובעלה גרו בבניין י
שוחחתי עם ליאון על הדירה, על תרבות ישראלית ועל העבודה שלו : י
מ: אז ליאון זה שם עברי
ל: כן ,זה עיברות של שמו של סבי לאון. את יכולה לראות את המיקרוסקופ שלו בארון ואת תעודת הגמר של לימודי הרפואה שלו על הקיר בחדר המגורים שלנו. י
מ: ובכן ליאון אביגד, מה המקצוע שלך ? י
ל: אני מלונאי. אני מקים מלונות בוטיק, אפשר לומר מלונות מעניינים. הראשון כרונולוגית היה מלון ברחוב לילנלבלום 9 שעוד מעט ייפתח. הקמנו אותו והוא נמכר כבר לרשת. הקמה של מלון זה סיפור ארוך, במקרה הזה בסביבות תשע שנים י
אחריו הקמתי את המלון בנחלת בנימין 1 שיפתח עוד שלושה חודשים. המלון בעיצובו של כארים רשיד ואחראית על השימור ניצה סמוק. בריכה על הגג ומקסים מאוד. ב 2010 פתחנו את מלון בראון טי אל וי, והוא עדיין בבעלותי ולאחר מכן פתחנו את בראון ביץ׳ האוז, ברחוב הירקון בתל אביב. ובקרוב פותחים מלון בירושלים
מ: אנחנו זה אתה וניצן ? י
ל: אני וניצן וצוות קטן. אנחנו רזים ויעילים אבל אני לא יכול להיות וואן מן שואו. ניצן פרי בן זוגי, הוא האסטרטג/פירסומאי/איש שיווק, עוסק בשיווק ובנראות שלנו. שותף מלא לחזון ולחלום ולביצוע. ביולי, אנחנו פותחים את המלון בירושלים. אנחנו בדיונים אם הוא יקרא בראון ירושלים והוא יהיה מלון מדהים. נמצא ברחוב הנביאים 54, מטר ממגרש הרוסים. בנוסף אנחנו מייעצים לעוד המון המון מלונות בארץ ובעולם. י
מ: איך התחלת ? י
ל: התחלתי כמלונאי תפעולי,עבדתי 11 שנים ברשת דן. מבל בוי, קונסיארג׳ ופקיד קבלה. עשיתי תואר ראשון ביחסים בינלאומיים, ששם בעצם הפשן (תשוקה) שלי, ותואר שני במנהל עסקים, כדי לפתח את הצד העיסקי ולא להיות רק חולם. העסק שלנו גדול ומעסיק עשרות רבות של עובדים. ואנחנו מעורים בכל דבר. מהמדים ,הטואליטיקה, חווית האורח, ועד להנה״ח. י
מ: מכל הפרוייקטים יש לך מועדף
ל: נחלת בנימין היה הראשון, אני עליו מ 2007 והוא עדיין לא נפתח אפילו, אז יש לי אליו פינה חמה בלב אבל גם המון כעס על הרשויות. אני תמיד אומר שכדי להיות מלונאי אתה צריך להיות מזוכיסט. י
מ: אני אומרת את זה על צילום
ל: אני מרצה בבינתחומי ואני תמיד פותח בשאלה איך אפשר להיות מיליונר ממלונאות - כשהתשובה: צריכים להתחיל ממיליארד. מי שמקים מלונות מטורף. היום כל אחד מקים מלון. זה נהיה משחק של ילדים עשירים. אבל הם לא יודעים לנהל ומוכרים מהר מאוד. לא בגלל שהם עשו טעות אלא זה נורא קשה, גם לאנשים שכן מבינים באירוח ובלייף סטייל. זה אובייקטיבית נורא נורא קשה. משבע בבוקר אני עם הלשון בחוץ. י
חזרה לשאלה שלך, מלון אהוב - בראון הוא מלון הדגל, הראשון בקולקציה שלנו. אז גם הוא. המלון בירושלים הולך להיות בונבון. כל כך יפה, באמת! זה בנין מסוף המאה ה -19, עם באר תת קרקעית שאנחנו הופכים לבר משקאות אלכוהולי, קשתות, עם ספא על הגג, עם חדר הקרנה. באמת נהדר ! ויהיה טקס פייב אוקולוק טי. אנחנו רוצים לשחזר קצת את הימים של פינק, הבר המיתולוגי
מ: מאיפה אתם מכירים את פינק
ל: אני הייתי הקונסיארז׳ של קינג דייויד. בתפקיד האחרון ברשת הייתי סמנכ״ל דן תל אביב, אבל התחלתי בקינג דיוויד .אחרי קינג דייויד עברתי לדן אכדיה, ואז ערקתי לצוות הפתיחה של הילטון ירושלים, ומשם חזרתי לדן תל אביב והתקדמתי שם, בדרך עשיתי סטאז׳ים בשוויץ. י
מ: מה משך אותך למלונאות ? י
ל: אח, מגיל אפס ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות.
מ: אתה יודע שהייתי מרכזנית בהילטון ירושלים? בזמן לימודי הצילום
ל: הילטון ירושלים ! את ניצן, בן הזוג שלי הכרתי שם. י
מ: זה היה מקום נהדר לסטודנטים
ל: כך הכרנו. עבודת סטודנטים מושלמת. ברור
מ: לא הייתי מסוגלת להיות מלצרית אז עבדתי כמרכזנית. תמיד עבדו שם אנשים מאוד נחמדים איתי. כשחיפשתי, עבדתי יום אחד במלון דיפלומט בירושלים וזה היה מזעזע. היו שם אנשים מוכי גורל. דיכאון
ל: דיפלומט, של חיים שיף... תקשיבי, יש לי זיכרונות משם. אמא שלי התגרשה מאבי, לפני הרבה שנים, ולא היה כסף. אבל היא חסכה שקל לשקל כדי שכל שנה ניסע לדיפלומט. היתה להם בריכה בתוך יער אורנים ומאוד אהבנו את זה. אני לא אשכח את הפעם האחרונה שנסעתי לשם, הייתי בן 11, זה היה לפני 30 שנה, ואני זוכר עד היום את היער אורנים הזה. איך הייתי שוחה והיתה נופלת מחט והייתי מסתכל על זה. איזה כיף! ואחרי זה היינו הולכים לעשות פייב אוקולוק בקינג דיוויד. זה היה של העשירים. י
מ: אנחנו היינו נוסעים לצפת.
ליאון מקשיב לתיאור הארוך שלי של צפת אז והיום ואז אומר: את זוכרת את מלון רמת אביב? אחד מהחלומות שלי זה להקים מלון שכל כולו דורה גד וזרחי ויסקי האב, ו- רכטר. ואמנות של דנציגר... יש משהו נורא נורא יפה בסטייל ובאדריכלות ובעיצוב פנים של שנות החמישים שישים והשבעים המוקדמות. כשעוד היתה קצת כנעניות בארץ. כשהיה חיבור ל - א ר ץ . היום גם בשמאל הישראלי, אתה חי באיזה מילייה מאוד מאוד מסויים. אתה תיסע לליסבון ולא תיסע לערד. כשאתה נוסע לגליל אתה נוסע לצימר שזה כמו פרובאנס, אבל רגע, יש לנו אור מדהים פה בארץ. אני רוצה לעשות מלון כמו שהיינץ פיינכל הגיע מגרמניה ועשה את דן תל אביב והשתמש ברפרפות כאלה כדי להכניס את האור בצורה מבוקרת, מקסים. ודנציגר שהיה ממש כנעני ואני רוצה ציטוטים של רטוש ואני רוצה... י
מ: אני מאוד שמחה לשמוע, כי אם אני חושבת ככה ואתה חושב ככה , זה סימן שיש עוד אנשים שחושבים כך. הקיץ נסענו לגליל שמזמן לא הייתי שם בגלל תרבות הצימרים המאוסה עלי. ללילה הראשון מצאנו ביקתה היפית בכליל, בשני דירה באמירים ממש משנות השבעים ובלילה האחרון לא הייתה לנו ברירה ,כי רצינו להיות בפסטיבל הכלייזמרים בצפת ולקחנו חדר במלון רימונים היקר והמזעזע, כי לא מצאנו משהו אחר. י
ל: זה הקטע שאין אלטרנטיבה. זה בסדר לעשות גם מלונות נהנתניים, סטייל איוונקה טראמפ. אבל א. תעשה אותם טוב ו -ב. - יש לנו בארץ ערכים נהדרים ובמילייה שלנו, הצפוני ,התל אביבי, השמאלני לפעמים אתה שוכח שזה בסדר להיות מחובר לארץ שלך. י
מ: אני לא שוכחת לרגע
ל: זה בסדר גמור לאהוב את הארץ, וקצת להתרגש מההימנון, וקצת להתרגש מהמפעל המדהים שהקמנו פה בארץ. כן ,הוא קצת עלה על שירטון, אבל קמה פה אדריכלות מאוד מעניינת, עיצוב - האניות של צים והמטוסים של אל על
מ: ואיזה שמות נפלאים
לֹ : נפלא, ממש ממש. כזה מלון הייתי נורא נורא רוצה. כששואלים אותי מה האתגר, מה עוד אתה רוצה, לא בא לי סתם עוד מלון. מציעים לי כל הזמן- עוד אלף מטר, עוד בשדרות רוטשילד, אלא מקום כזה - ישראלי. עם אופי מקומי. זה מה שבאמת באמת בא לי
מ: גם מלונות בוטיק זה חדש
ל: אבל אני כבר עשר שנים עושה את זה, אז די. צריך לעבוד, להתפרנס, ברור ,אבל מה שבאמת בא לי זה מלון מהסוג הזה. י
***
מ: אז בנוגע לדירה. הטריגר המקורי לביקור שלי היה שסיפרת לי על הדירה
ל: אני סיפרתי לך על הדירה? מתי ? י
מ: סיפרת לי שאתם גרים בדירה המקורית של מיה ארבטובה , נכון ? (לרגע אני דואגת שלא זכרתי טוב. וגם לפני שהגעתי -דאגתי שכבר שיפצו את הדירה והכל נעלם) י
ל: כן, זו היתה הדירה של מיה ארבטובה ובעלה השחקן יוסף גולנד. אחריהם גרו בה בעלים של חברת הביטוח מנורה, ואחריהם גרו בה שתי נשים (גיסות) שהיינו בקשר טוב מאוד עם הבן שלהן שנפטר בגיל 90 לפני שבוע וחצי ועם אחותו ועם הנכדים שלהם. ואנחנו חיים בדירה הזאת כבר איזה 12 שנה. אנחנו שוכרים כבר המון שנים. כשלקחנו אותה היה שפריץ עבה על כל הדירה, הדירה היתה במצב על הפנים. הארון וכל עבודת העץ, הקשת והכל עוד ממיה ארבטובה משנות החמישים המוקדמות. ממש אחרי קום המדינה. יש בדירה אוסף אקלקטי של כל מיני דברים- הספה ארוכה של רובי ישראלי ,השולחן מאיקאה, ארגז נדוניה שהבאתי מבריסל, כורסא שהיתה בבית של סבא וסבתא שלי וריפדנו אותה מחדש, כסא הפסנתר שלי עליו למדתי, שולחן האוכל הגדול היה מפורק לחלקים ורובו היה בבויידם ,גם המנורה שמעליו מצאנו בבויידם. אני חושב שזה המקורי של הדירה. את הסיפריה קיבלתי במתנה. הסיפריה היא חלק מסיפריה ענקית שהיתה של יעקב שמשון שפירא שהיה היועץ המשפטי הראשון לממשלה. היה לו פה בשדרות בן גוריון בית ענק ואני יצאתי עם הנכדה שלו, וכשהם פירקו את הבית היתה להם קומה שלמה של סיפריה, והצלחתי להציל רק את זה.כל דבר פה יש לו סיפור. שני הכסאות הקיצוניים הם של השכן השבדי שלנו, את המנורות אמא שלי הכינה. היא היתה בכלל מדענית, הכי לא יצירתית ואמנות וזה ופתאום בחמש שנים האחרונות לחייה היא התחילה לעשות ויטראז׳ים, פה בריינס. גם במלונות יש ויטראז׳ים ומנורות שהיא עשתה. ד״א כל המיתוג של הבראון טי אל וי- המיניבר ,השילוט וכו׳ הכל של האמא של ניצן, שנות השבעים. הכל מאוד אישי, מאוד שלנו. י
מ: אבל בעצם מה שהכי בולט פה, בדירה, זה הארון והקשת.
ל:כן. אנחנו מאוד מאוד שומרים על זה. יש פה תאורה מלמעלה שאני צריך לתקן. כל יום כשאנחנו יוצאים לעבודה אנחנו מורידים את התריסים כדי שהריהוט לא ידהה. אנחנו מרגישים שקיבלנו את הדירה הזאת כמשמורת. לכן אנחנו ביחסים כ״כ טובים עם הבעלים. אנחנו גם מאוד אוהבים את העובדה שנכנסים למבואה (הול) ולא ישר לתוך הסלון , כמו שמקובל היום. וגם את זה שיש מטבח, מטבח כמו פעם בחדר ניפרד. יש גם בוידעם. החדרים מאוד גדולים ואפילו יש כניסה למקלחת ישר מחדר השינה. זה מאוד מיוחד לתקופה בה הבית נבנה. י
*זה מזכיר לי את הבית של דודים שלי שהיה באותה שדרה וחדר האמבטיה המכוסה בשיש אפור נראה לי אז כמו הדבר הכי אלגנטי בעולם. בעצם עד היום. י
מ: הדירה באמת סוג של נכס תרבותי היסטורי
*זה מזכיר לי את הבית של דודים שלי שהיה באותה שדרה וחדר האמבטיה המכוסה בשיש אפור נראה לי אז כמו הדבר הכי אלגנטי בעולם. בעצם עד היום. י
מ: הדירה באמת סוג של נכס תרבותי היסטורי
ליאון מניף יד בביטול ואמר : זה כולה אנחנו. אין פה איזה משהו מעוצב שאתה יכול להכניס לז׳ורנלים..... י
אני לא מסכימה עם ליאון. לדעתי הדירה הזאת מעבירה סיפור של תקופה שלמה בתל אביב. שמחתי מאוד לראות אותה ולשמוע את הסיפורים ולהמשיך לפנטז על הנשפים שבוודאי אירגנו בה בעלי הבית המקוריים, הרקדנית מיה ארבטובה ובעלה כוכב הבידור והזמר העיברי יוסף גולנד . י
No comments:
Post a Comment