Musrara מוסררה

אחרי התערוכה שלי, ״רוק בשחור״ במוזיאון ארץ ישראל, נשבעתי שאני לא נוגעת בארכיון לפחות שנה. כל החיטוט הזה בעבר מתיש. טוב אבל עברו כבר שנתיים והביקור אתמול בתערוכה המצויינת של הצלם יעקב שופר ״ילידי הארץ״ שתיעד באינטימיות רבה את אנשי מוסררה בין השנים 78-82, שלח אותי ישר לצילומים שאני צילמתי בשכונה, בערך באותן השנים.        י
הגעתי לירושלים ישר אחרי הצבא ובמקביל לעבודה כאם בית במוסד לנערות עברייניות ״אורנים״, התחלתי לצלם.     י
לקחתי לעצמי כל מיני פרוייקטים ואחד מהם היה מוסררה. הסתובבתי בשכונה כמה שבועות, בהתחלה בלי מצלמה כדי שיתרגלו אלי, ולאחר מכן עם.            י
עם הפורטפוליו הזה ניגשתי לועדת הקבלה ללימודי צילום במכללת הדסה.      י
 

הכל בשכונה עניין אותי : האנשים, הבניינים, ההווי, קו התפר, המסורות השונות ... הסיפורים והחוויות של המצולמים ושלי.                                י
 אפשרות הגישה שלי לא היתה קלה בכלל - מצד אחד האנשים שרציתי לצלם היו חשדנים בעניין שאני מגלה בהם ״ כי מי הם בכלל״ ומצד שני אני, בחורה בת עשרים לבד, קצת חששתי מ״האינטימיות״ שניכנסתי אליה. ולכן, כנראה, צילמתי רק בסיטואציות יחסית משפחתיות, כפי שגיליתי בהתבוננות מחודשת בצילומים.. ויחד עם כל זה הבוסריות שלי כצלמת.          י

אחד הארמונות הנטושים על קו התפר

פגשתי אתמול בפתיחה את חנן לסקין, שהיה מורה שלי, וסיפרתי לו על הצילומים. בעצם מעולם לא הצגתי או חשפתי אותם, משום שתחומי העניין שלי נוטים לצילום מבויים. כך שאתם הראשונים לראותם.              י

שריד מ״הפנתרים השחורים״

בית ספר לבנות על גבול השכונה

אחד מהתושבים החדשים שהתחילו באותו זמן לגלות את הפוטנציאל של מוסררה

מעבירים את הזמן

רואים שבדיוק התחלתי לצלם - שיחקתי עם האופציה של עומק שדה

בכוונה לא ניקיתי את הנגטיבים כדי שתראו את סימני הזמן

***