11/1/15

My first visit to Lisbon

מבט על ליסבון ממבצר סאו ג'ורג'                   י

English translation below

כתל אביבית לא יכולתי שלא לשים לב לכמה דברים, איך לומר, לכאורה שוליים, בעיר היפהפיה ליסבון, ממנה חזרנו לפני שלושה ימים. קודם כל בקושי יש ברחוב כלבים ואת החתולים רואים רק בחלונות הבתים. אין בכלל אופניים, וזה לא פלא כי הרחובות כל כך תלולים, אבל אין גם טוסטוסים/אופנועים כמעט בכלל/אופניים חשמליות וכ'ו. הרחובות, חוץ מכמה צירים מרכזיים, מאוד שקטים. אני רגילה להסתכל לכל הכיוונים גם כשאני הולכת על מדרכה בתל אביב, והשקט הזה היה ממש מפתיע, ונעים מאוד. שלא לדבר על זה שאין פיגועי דקירה ברחוב ;) למרות שבהיסטוריה של ליסבון היו לא מעט אסונות, דיקטטורות, ואכזריות (אינקוויזיציה, אם להזכיר אחד בולט) שבאופן סמוי הותירו חותם על האופי הלאומי, כך שהוא די צנוע ומופתע כשמחמיאים לו ... בחזרה לזוטות של התל אביבית - יש מעט מאוד רמזורים וכל הנהגים, ממש, נותנים זכות קדימה להולכי רגל, בתוספת חיוך. באמת. ועוד כתל אביבית (מותשת קלות) לא יכולתי שלא לשים לב לכך שכל ההתנהלות ברחוב מאוד רגועה והרחובות מאוד נקיים. מהרחוב בו גרנו אספו אשפה 3 פעמים ביום (המון בקבוקים מרעישים. שותים הרבה יין בליסבון !).                        י

ברובע באריו אלטו


בנוסף לשקט שמתי לב שליסבון מלאה בבתים נטושים ובשלטים "למכירה". מצד אחד די ברור שהמצב הכלכלי לא טוב אבל לפי התחושה שלי וגם מתוך כמה שיחות עם מקומיים העיר דווקא בתנופה של פיתוח, ולפי דבריו של בחור מקומי איתו שוחחתי תחושת העזובה וההזנחה שאפפה את העיר אך לפני חמש שנים מתחלפת בתחושה של עשיה ופתיחות. לעת עתה יש איזון בין החיים המקומיים והתיירים. העיר עדיין לא הפכה למוזיאון ואני מקווה שגם לא תהפוך. אמנם היא כבר ממותגת להפליא ובכל פינה מוכרים קופסאות סרדינים מעוצבות, אריחים מצויירים, גלויות עם דמותו של המשורר בן המקום פסואה וסבונים עם עטיפות רומנטיות, אבל בבתי הקפה ובקיוסקים הרבים יושבים מקומיים, במוזיאון המקומי לאמנות מודרנית חבורת בנות פורטוגזית חוגגת יום הולדת לחברה מתוכן ובמסעדות בהן שרים פאדו (השירה הנוגה הפורטוגזית) חבורת ליסבונאים מזמינה בקבוק יין לזמרת שחורת המבט.                י   
            
אלגנטיות מאופקת
  
בכל כיכר וכמעט בכל פינת רחוב יש קיוסק. עם אספרסו, עוגות מקומיות, לימונדה ומשקה שקדים. פשוט ונוח

עוד כיכר, עוד קיוסק


ועוד

בכלל, ליסבון היא עיר כמו פעם. כמו שאני מדמיינת שהיה פעם. יוצאים מאוחר, המסעדות מתמלאות מאוחר. פאדו למשל מתחיל ברוב המקומות באחת עשרה בלילה. במועדון הג'אז, אליו הלכנו כדי לשמוע זמרת ג'אז ברזילאית מדהימה, יש חבורת בליינים כבני שישים, לגברים שיער אפור/לבן והנשים מצודדות. ממש כמו בצילומים של ההורים שלי. מקסים! בכל רחוב יש מכולת, בדרך כלל צבעונית, שמוכרת הכל ובכל שכונה בית מרקחת. ברוב השכונות יש גם שוק מקורה. על השווקים המקורים אספר בפוסט אחר. הרבה מאוד אמהות צעירות עם עגלות (לא משתמשים במנשאים בליסבון) דוחפות את העגלה על הרחובות והמדרכות המרוצפות באבן, והרבה מאוד זקנים. גם קשי יום וגם אלגנטיים בסגנון אירופאי מאופק. אבל שלא תתבלבלו, יש המון צעירים מגניבים, קעקועים על הצוואר בעיקר ועל אצבעות הידיים, די ג'יי במסעדה האופנתית, הנערות אוהבות מעילי עור שחור, אבל אף אחת לא נועלת נעלי עקב, בגלל האבנים הקטנות שעל המדרכות. הבתים צבועים בצבעים מקסימים. הרבה גוונים של ורוד וחמרה וגם הרבה צהוב ותכלת. והמון המון אריחי קרמיקה מצויירים מעטרים את הקירות.          י


קרמיקה מעטרת את הכניסה. עיטורי קרמיקה נפלאים בכל מקום
            

קרמיקה וכביסה מתנפנפת ברחוב. שני אלמנטים מרכזיים ברחוב בליסבון
  
המון טקסטורות

ֿ
סמטה אופיינית. באמת

מאחורי כל פינה יש פוטנציאל לראות פתאום נוף שנראה כמו גלויית נוף קסומה. מאחר וליסבון בנויה על 7 (!!) גבעות, קשה מאוד להתמצא אבל מאידך יש הפתעות מקסימות.                                י


השקיעה תפסה אותנו מעבר לפינה .שכונת באריו אלטו היפה
  

בפוסט הבא אספר על הבגדים שהכי מצאו חן בעיני בליסבון.                י
רמז - זה לא מה שאתם חושבים                   י
  ***


As a Tel Avivian I could not help but pay attention to some things that are, well, seemingly marginal,while visiting the beautiful city of Lisbon, from which we came back  from three days ago. First of all, there are hardly any dogs ,and cats you only see sitting in the windows. There are no bikes either. It's no wonder since the streets are so steep, but there are no mopeds / motorcycles/ electric bicycles either. The streets, except for a few main routes,are very quiet. I'm used to looking  in all directions when I walk on a sidewalk in Tel Aviv, and the tranquility was surprising, and very pleasant. Not to mention that there is no stabbing in the street in Lisbon;) 
Although in the history of Lisbon there were quite a few disasters, dictatorships, and cruelty (the Inquisition, to name a prominent one) all that subtly left its mark on the national character, so it is quite modest and surprised when recieving a compliment ... back to the Tel Avivian's impressions - there are very few traffic lights and all the drivers, give right of way to pedestrians, plus a smile. Really.

And more from a Tel Avivian  (slightly worn out one ) I could not help but note that the behavior on the street is very quiet and the streets are clean. The street where we stayed , the  waste has been collected three times a day (lots of bottles rattling. They drink a lot of wine in Lisbon!).
___



In addition to Lisbon's tranquility, I noticed that it's full of abandoned houses and signs "for sale". On the one hand it is quite obvious that the economic situation is not good but according to my feeling as well as from a few conversations with the locals it seems that the town is rather in a momentum of development, and according to the words of a local guy I was talking to a sense of desolation and neglect that surrounded the city only five years ago, is replaced now by a sense of doing, and openness. For now there is a balance between local and tourist life. The city has not yet become a museum and I hope that will not turn into one. Although Lisbon has been branded beautifully and every corner is selling cans of sardines and decorated tiles, cartoons, postcards with the image of Pessoa the renowned Portuguese poet and soaps with romantic covers, but at  cafés and many kiosks sit locals, at the local museum of modern art a group of Portuguese girls celebrate a birthday and in the restaurants where they sing Fado ( melancholic Portuguese music) a local group orders  a bottle of wine  for the dark eyed singer .

In general, Lisbon is a city as cities used to be. As I imagine it once. Going out late. The restaurants are filled later. Fado in most places, for example, starts at eleven at night. The Jazz club, where we went to hear an amazing Brazilian jazz singer, had a group of party goers in their sixties, gray-haired men and attractive women. Just like the photographs of my parents. Lovely! Every street has a grocery store, usually colorful, which sells everything and every neighborhood a pharmacy. In most neighborhoods, there is also an indoor market. To which I'll dedicate a special post. A lot of young mothers with strollers (they do not use a backpack in  Lisbon) pushing the cart on the streets and sidewalks paved in stone, and a lot of old people. Some hardworking and others understated elegant European style. But do not be fooled, there are plenty of cool young people, especially tattoos on neck and fingers, DJ's in fashionable restaurants, the girls like black leather jackets, but no one wearing high heels, because of the cobbled pavements. Charming colored houses. Many shades of pink and earth/soil and a lot of yellow and blue. And lots of painted ceramic tiles adorn the walls


Around every corner there is the potential to suddenly see a view that looks like a magical postcard . Since Lisbon is built on seven (!!) hills, it's pretty  difficult to find your way around, but on the other hand it has  lovely surprises.
 
In the next post I will tell about the clothes I liked most in Lisbon.
Hint - it's not what you think.

No comments:

Post a Comment