The Complexity of life in Israel in a Nutshell

These photographs were born while I was on the beach in Givat Ha'aliya in Jaffa, and I thought to myself - I have to do something with this crazy building, stuck here among Arab women covered from head to toe (even in water), the mosque that towers behind the Muslim cemetery on the right, and the girls in pink bikini. Surreal scene. Then I thought who would I want to shoot here, who is the most impressive man I've seen in Israel.
Straight away the well known , actor and film director , Mohammed Bakri popped to mind .
I wasn't even thinking from a political point of view .

***
I contacted Bakri and he cleared a day for me.
I took the photos on a very specific part of the Peres Center for Peace, which is located on the Mediterranean coast.
Bakri is a native Arab/ Palestinian ,photographed out here in the superbly designed Peres Center for Peace, by the Italian architect - Masimliano Fuksas, on the sea side - which is an "All the Sea" ,  generic, such as Tunis and Algiers, where I imagined the "L'etranger " by Albert Camus , standing with his back to the reader.
  Another Albert designed the clothes that Muhammad Bakri is wearing, Alber Elbaz, Israeli of Moroccan origin - Creative Director of Lanvin, another layer of my Middle Eastern Identity .
And the building dedicated to peace.
Foreign , Local ,Earthy ,Glam , roots, sea, land, shiny, simple. This place manages to symbolize all those feelings.
The Complexity of life in Israel in a Nutshell.

 

הצילומים האלה נולדו כששכבתי על שפת הים בגבעת העליה שביפו , וחשבתי לעצמי - חייבים לעשות משהו עם הבנין המטורף הזה שתקוע פה (כמו נזם זהב באף חזיר) בין הנשים הערביות המכוסות מכף רגל ועד ראש (גם במים ) ,המסגד המזדקר מאחור , בית הקברות המוסלמי מימין ,והבחורות בבקיני .סצינה סוריאליסטית .  ואז חשבתי את מי הייתי רוצה לצלם כאן , מי הגבר הכי מרשים שראיתי בישראל . ישר חשבתי על מוחמד בכרי   פניתי לבכרי והוא פינה עבורי יום
צילמתי בחלק מאוד מסויים של מרכז פרס לשלום,  שנמצא על שפת הים התיכון.
בכרי בן הארץ , ערבי , מצולם כאן בשטח מעוצב לעילא ע"י האדריכל האיטלקי - מסימליאנו פוקסס  ,על שפת הים הים -תיכונית , שהיא "כל שפת ים" גנרית  ,כמו זו בטוניסיה ואלג'יר שם דימיינתי את "הזר" של אלבר קאמו עומד כשגבו לקורא .
 אלבר אחר עיצב את הבגדים שמוחמד לובש ,אלבר אלבז הישראלי ממוצא מרוקאי  - לבית לאנווין, עוד נדבך בסביבה הים תיכונית שלי .
והבניין שמוקדש לשלום .
זר , מקומי , מעוצב ,שורשי , ים ,אדמה , נוצץ ,פשוט . המקום הזה מצליח לסמל את כל התחושות האלה .
מורכבות החיים בישראל על קצה המזלג .

www.miridavidovitz.com

Israeli Decadence

"She looks like a Helmut Newton model", I said to the fashion editor.
 "So let's do a tribute to Helmut Newton " she said. Thus began this series of photos.But I know no one  can shoot like Mr. Newton. A mix of fetish for women,rare technical knowledge,  built-in light vision and social comment combined with love of the things he criticizes. 

So I moved the focus to what Newton would choose to shoot in Tel Aviv,  was he living here. What is Israeli decadence ,in addition to cool  beautiful women and skyscrapers.

 I prepared a list of associations:

Arabs. Fascist clothing and large Star of David. Mosque in the background. Intercontinental. Moshe Dayan. Generals. Army. Bitch Zionist. Antiques. Liz celebrated. Weapons.
Postmodernist approach - Gaga. Silent situation. No sense / StoriesPool with direct flash and tourists. ExtravagantWith flags lobbyOn the porch with Tel AvivOn the bed eating Abulafia. TV on the news.  

Then I looked for a suitable partner for brainstorming.

The book "Safari" is one of the most extreme and decadent texts written about the Tel - Aviv / Israel reality at present.

So I invited the writer,Julia Fermentto, for a brainstorming session.The meeting helped me to focus and refine. Along with it I rounded the corners. Israel does not welcome political texts ,not even in a fashion editorial.

Despite the softening and refining the article was rejected by the magazine that commissioned the photographs.

But another magazine published in its entirety.

היא נראית כמו דוגמנית של הלמוט ניוטון " אמרתי לעורכת האופנה . דומה לסיגורני וויבר ,שהוא כ"כ אוהב ,כתפיים רחבות ,יופי צונן ,גדולה מהחיים .

 " אז בואי נעשה כתבת מחווה להלמוט ניוטון" , אמרה ."

כך התחילה סדרת הצילומים הזאת.

להלמוט ניוטון עשו כבר די והותר מחוות ,וברור לי שאין איש שיודע לצלם בדיוק כמוהו , שילוב של פטיש לנשים ,ידע טכני נדיר ,ראיית אור מובנית וביקורת חברתית משולבת באהבת אותם הדברים שהוא מבקר .כך שהעברתי את הפוקוס למה ניוטון היה בוחר לצלם בת"א ,לו היה חי כאן . מה הוא הדקדנס הישראלי בנוסף לנשים יפות וצוננות וגורדי שחקים .   הכנתי רשימת אסוציאציות :

ערבים. בגדים פשיסטיים ומגן דוד גדול. מסגד ברקע. אינטרקונטיננטל. משה דיין. גנרלים .צבא .זונה ציונית. עתיקות. ליז חגג.  כלי נשק. 

4 צילומי רוחב

גישה פוסטמודרניסטית - גאגא. דוממת בסיטואציה. חסר היגיון / סיפורי

בבריכה עם פלאש ישיר ותיירים. אקסטרווגנטית   

עם הדגלים בלובי

על המרפסת עם תל אביב

על המיטה אוכלות אבולעפיה. הטלוויזיה דולקת על החדשות.

ושקלתי מי יכול להיות פרטנר מתאים לסיעור מוחות ,שכה נזקקתי לו .הספר "ספארי" הוא אחד הטקסטים הדקנדטיים והקיצוניים ביותר על המציאות התל-אביבית/ישראלית הנוכחית .הזמנתי את הסופרת ג'וליה פרמנטו  ,שכתבה אותו לסיעור מוחות

המפגש עזר לי להתמקד ולחדד. יחד עם זה עיגלתי את הפינות . בישראל לא מקדמים בברכה טקסט פוליטי

למרות הריכוך והעידון הכתבה נדחתה ע"י המגזין שהזמין את הצילומים

אבל פורסמה במלואה במגזין אחר.

הזמנתי את הגברת פרמנטו לכתוב טקסט שילווה ויבאר את הצילומים :

הלמוט ניוטון מסתכל על תל אביב
ג'וליה פרמנטו
הלמוט ניוטון הוא לא רק מן הצלמים החשובים של המאה ה-20, הוא גם צלם האופנה הדומיננטי ביותר של המאה. הוא נולד בברלין ב-1920 לאב יהודי ולאמא אמריקאית, ב-38' הוא ברח מן הנאצים לסינגפור, משם הוא מגורש ונשלח למחנה עבודה באוסטרליה ועם שחרורו הוא מתחיל את הקריירה שלו כצלם. בין היתר הוא עבד בלונדון עבור ווג, התגורר בפאריס ואת סוף חייו העביר במונטה קרלו ובלוס אנג'לס. הלמוט ניוטון הוא ללא ספק אדם של ערים גדולות, הצלם של המאה ה-20 הנודד בבירות העולם השוקקות.
אך לא רק ערים גדולות, גם נשים גדולות. רובנו לא מודעים לכך אבל אינספור דימוים של הלמוט ניוטון שתולים בראשינו. הרבה ממה שאנחנו חושבים על נשים מודרניות, על סקס אפיל, על רגלים ארוכות ועקבי סטילטו ארוכים עוד יותר, הם דימוים פרי תשוקתו של ניוטון. הנשים שלו הן יפייפיות ביזאריות, הג'נדר שלהן מעורפל, הן כוחניות וכנועות בו זמנית. ותוך כדי, ניוטון מביט בהן דרך עדשת המצלמה בהערצה שיכולה להוציא אדם מדעתו ובפטישיסטיות חונקת. הסגנון האירוטי- אורבני שהוא היה ממובילי דרכו זכה מאז לפיתוחים רבים, עד כי כיום קשה לחשוב היום על מיניות מגזינית מחוץ לעיר. וגם שהפקות האופנה יוצאת מחוץ לעיר, הכפר זוכה תמיד לעמדה של קוריוז. אהבתו של המודרניזם לסקס המשתקף בחלון הזכוכית של גורד השחקים ממשיכה לשרוד.
המבט הפטישיסטי על הנשים שלו הוא הסיבה המרכזית שבגינה זכה ניוטון במהלך השנים למעמד של "שנוא הפמיניסטיות". הנשים שלו תמיד קרות, מרוחקות, כלואות בפעמון הזכוכית הניוטוני הדליל בחמצן. ולעיתים, לפחות בסטנדרטים של שנות השישים- הגבול בין צילומי האופנה שלו לפורנוגרפיה הוא דק. דק וצר כמו רוחב מותניהן של הנשים המצולמות תחת הצללים החדים של השחור והלבן הכל כך אהובים עליו. אולי זה פמיניזם בדיעבד, אך כיום קל יותר להתבונן בצילומים שלו ולראות את האהבה שלו לנשים ואת ההבנה העמוקה שלו של המשמעות של יופי בתרבות. ניוטון ידע ולא הסתיר- יופי הוא זיוף, הוא מלאכה. ומכיוון שהזיוף הזה כל כך חשוף בצילומיו יש בו אלמנט משחרר ולא כולא. במלאכותיות הכבדה שלו משחרר אותנו ניוטון מהעמדת הפנים של הטבעיות של היופי.
בין שיטוטיו בערי העולם הגיע ניוטון גם לתל אביב. העיר הלבנה, העיר המפוחמת, הגוונים שהולמים את סגנונו הצילומי. אין הרבה צילומים מהביקור שלו כאן ואלה שנמצאו אינם מרשימים באופן יוצא דופן, אלו הם יותר צילומים של צלם בשיטוט איטי תחת קרני השמש. לנו נותר רק לדמיין שניוטון השתגע על תל אביב. העיר הקטנה עם שגעון הגדלות. העיר שמשתוקקת להיות שדרה בניו יורק, העיר שחולמת שחופי הים שלה יהפכו לחופי אמלפי. ובינתיים תל אביב רחוקה מהזכוכיות של ניו יורק ורחוקה מן הצוקים של אמלפי. אך מה יותר אורבני מן התשוקה לפרוץ בגדול? ומה יותר אירוטי מהרצון לטרוף את הכל בבת אחת?
בסדרת הצילומים הזו מירי דוידוביץ יוצאת לסיור לילי בתל אביב. מצידה האחד מלכת היופי והקרח שביט ויזל ומצידה השני מורשתו של הפטישיסט הגרמני מעריץ הנשים הגדולות והערים הגדולות- הלמוט ניוטון. בהומאז' הזה לניוטון דוידוביץ מצליחה לקרוע את תל אביב לגזרים. היא לא מבודדת את תל אביב מהישראליות ומעניקה לה מעמד אורבני אוטונומי, להפך. עם דגל ישראל המתנוסס מעל רגליה הארוכות של ויזל ותליון המגן דוד הנח על עצמות צווארה הבולטות מצליחה דוידוביץ לתפוס את ההתרסה הניוטונית. ההתגרות והאגרסיביות מתגלמים בשלמותם בקשר שבין התל אביביות לישראליות, ובין הפאליות של כלבו שלום למבט הקר של מלכת היופי של ישראל לשנת 2010.

Some behind the scenes shots of a fashion editorial about to be published

From the rooftop of Hotel Brown

The trigger

Brainstorming with Julia Fermentto

Getting Shavit ready

The moon above Tel Aviv

Fire

Fire, originally uploaded by MIRI DAVIDOVITZ.

This is another ad we did for Daniella Lehavi, this time - the element of fire.
We have set huge fires on the beach of Jaffa .
The inspiration , of course is the Annie Leibovitz portrait of Patti Smith.

Israeli Boys

My fashion editorial "ISRAELI BOYS" has been posted on Ynet - check it out ..

דרמה גברית בשחור לבן במסגרת החיפוש המתמשך שלה אחר הגדרות ואפיונים לישראליות, יצאה צלמת האופנה מירי דוידוביץ וצילמה הפעם גברים ישראלים צעירים מחתכי אוכלוסייה שונים. התוצאה המרהיבה לפניכם. הפקה בלעדית לערוץ האופנה מערכת לאשה הצלמת מירי דוידוביץ עוסקת מזה שנים במושג הישראליות ועבודותיה הוצגו בתערוכות שונות בשנים האחרונות. כעת החליטה לתת ברוח הזמן, הצצה רעננה על מושג הגבריות הישראלית. היא כינסה בחורים צעירים מרקעים שונים שהמשותף לכולם הוא שכולם מתגוררים בישראל. התוצאות הדרמטיות בשחור ולבן לפניכם, נתונות לפרשנות וההתבוננות. דוידוביץ: "הכיוון של הצילום הוא אוניברסלי (כי אופנה, יש להדגיש, היא עניין אוניברסלי) והבחורים-הדוגמנים הם מקומיים. נראה לי שבצילומים רואים שהם מקומיים, כולם במכלול הישראלי. יש ביניהם עולים מרוסיה, דרום אמריקה וצברים, ערבים ויהודים, אבל כיוון המחשבה הוא מהות הישראליות הגברית הצעירה". סמי זייבאק אודי קרני אנדרס גור דניאל אבי אדריאנו חאובל אלכסיי צילום: מירי דוידוביץ סטיילינג: אייל אזרזר מאפר: תומאס מ"סולו" עוד בערוץ

הפקת אופנה גבר ישראלי. אודי קרני צילום: מירי דוידוביץ

My daughters

I have two daughters.

I photograph them as a mother- each step and each smile, and as a photographer - a thousand clicks ,each step and each smile .

Every now and then I photograph them for my projects.

I started using Rona in fashion shoots when she was 1 year old ,more or less.

In this photo she is 6 years old , I think. Which makes it 11 years ago. Wow!

I photographed Mandy , the little one ,in my projects , from a very young age.

But this picture is the only one in which I photographed them both together.

It was the coldest day of the year and the whole crew was bundled in winter coats and hats.

Only my two little girls were modeling the summer clothes of Comme Il Faut.

When I work I have no mercy.:)

Little Mandy is a natural model , and Rona has moved behind the camera already.

You can see more pictures of my daughers and more children photography on my site www.miridavidovitz.com